Chasidut על איוב 4:21

וְהֵם בְּחִינַת חַיִּים וּמִיתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:י״ב): הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ', וּכְתִיב (איוב ד׳:כ״א): יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה. וּכְתִיב (איכה ג׳:ו׳): בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי וְכוּ':

והנה ידוע הוא בזוהר, בענין נפילת אפים שהיא מסירת נפש למקום הזה שהיא השכינה, וכתב שם שצריך רעו סגי בנקודת אמיתת הלב בדביקות והתקשרות חפץ ורצון גמור, שאם-לא-כן סכנה הוא לפניו, שאחר שאמר שימסור עצמו למקום המות, ולא יהיה בשלימות גמור, בכדי שיוכל להעשות כלי לקבל חסד ה' מעולם, שהם המדות להחיותו, ישאר שם, וזהו "ימותו ולא בחכמה" (איוב ד, כא), פירוש, כידוע מפסוק "ה' בחכמה יסד ארץ" (משלי ג, יט), כי החכמה הוא העליון שבמוחין והוא נקודת האמת והתחלת השורש, ואם אינו מכניס התחלת השורש והאמת, שהוא החכמה להתכלל בשכינה ולמסור עצמו אליו, ימות.