Chasidut על איוב 4:6

וְעַל־יְדֵי־זֶה הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ עִם דַּעַת, כִּי בְּחֹל אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַיִּרְאָה עִם כְּסִילוּת, בִּבְחִינַת (איוב ד׳:ו׳): הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ. וְעִקָּר הַכְּסִילוּת הוּא מֵחֲמַת הַשִּׁעְבּוּד שֶׁיֵּשׁ בְּחֹל, כִּי עַל־יְדֵי הַשִּׁעְבּוּד אֵין הַדַּעַת שָׁלֵם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמוֹאָב (ירמיהו מ״ח:י״א): שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְכוּ' וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ, עַל־כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְכוּ'; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יב:), כִּי עַל־יְדֵי שִׁעְבּוּד וְגָלוּת הַדַּעַת מְבֻלְבָּל.

וְהַיִּרְאָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עִם דַּעַת, כִּי בְּלֹא דַּעַת נֶאֱמַר (איוב ד׳:ו׳): הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ. וְהַדַּעַת צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּלֵּב, כִּי גַּם עַכּוּ"ם יֵשׁ לוֹ דַּעַת, אַךְ הוּא בְּלֹא לֵב. אַךְ עִקַּר הַדַּעַת – כְּשֶׁהוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד׳:ל״ט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כט): וְלֹא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת – דַּיְקָא.

ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ כו'. אומרו בקרב הארץ הוא מיותר. ויראה כי הפילוסופים שהיו קודם מתן תורה חשבו שברצותם להטיב אחריתם שיהיה להם השארות הנפש, ברחו למדבריות ואכלו עשב הארץ ויתר עניניהם בחושבם כי בלתי זה אי אפשר להטיב מעשיו והמה נאבדו בשטותם, וכמ"ש מזה בכוזרי כתבנו מזה בפרשת וישלח, והתורה האירה לנו הדרך למצוא חן בעיני ה' ע"פ מצות מעשיות אשר בעניני העולם הזה, וכמ"ש רז"ל (ברכות ל"ה:) הנהג בהן מנהג דרך ארץ. ועוד היום יש טעות זה אצל ההמונים, בראותם איש סכל אשר אין יודע לעשות רע, וגם אינו יודע מעניני העולם מאומה ובשגעון ושטות ינהג, סוברים שהוא הקדוש, ובראותם איש חכם מתנהג בדרך התורה מבלי נטות ימין ושמאל אשר כל דרכיה דרכי נועם אינו חשוב בעיניהם כ"כ, כי חושבים שהתורה צוותה ח"ו להיות שוטה שלא לידע מעניני העולם מאומה, וזה קרוב לשטותם וסכלותם של הפילוסופים הנ"ל, ואדרבה יראתך כסלתך מצינו בפסוק (איוב ד, ו), וכן מצינו לרז"ל (שבת צ"ב.) אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, ומשה רבינו ע"ה מבחר האנושי ספרו חז"ל מגודל עשרו וגבורתו וחכמתו, ואלו ההמונים החושבים בהיפוך הם מרפים ידי העם מלעסוק בתורה.