Chasidut על איוב 8:3

ולזה אמר הכתוב זאת חקת התורה אשר צוה ה' וגו' ותרגומו דא גזירת אורייתא וכו'. כלומר כי גם החוקים והמשפטים הנאמר בתורה הנקראים גזירת אורייתא הנה כולם המה אשר צוה ה', הוי"ה הרחמים. שכל הדינים הם רחמים גמורים חסדים אמיתיים מהאל הטוב. ועל כן דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה וגו' להראות כי הדינים המה הטובים למאוד תכלית ההטבה עד שהיא מטהרת הטמאים. כי המקבלן באהבה ושב על ידיהם לבורא עולם יוטהר נפשו מכל וכל, יראה זרע יאריך ימים וגו' ויגיע לו כל הטובות. ואמנם זה שהיא מטמא את הטהורים גם כן מרמז על הנזכר. והיא כי האדם שמדמה בנפשו כי הוא טהור מכל וכל ואין עליו נידנוד עבירה מעודו. כשרואה שיסורין באין עליו אז ח"ו ידבר דברים אשר לא כן וידמה כי ח"ו הקב"ה עובר עליו הדין להענישו בחנם בלא דבר כי בא לו זה ממקרה טבע העולם ופגעיו. או על ידי רעת מזלו שנולד בו ממערכת השמים והכוכבים. כמו שמצינו באיוב בבוא אליו היסורין לא עצר כח לקבלן באהבה ולהאמין כי הכל בא מהשגחתו יתברך והצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה וגו' (דברים ל"ב, ד'). רק מאחר שהיה צדיק בנפשו מאוד, הכחיש ההשגחת אלהות להכנס תחת דעת אלו הפתאים פעם אחת כל ימי חייו לא יאמר זה כי מי המתפלספים לדבר סרה על ה' לומר כי מסר העולם תחת ממשלת המזל ומאורעותיו ומקרה פגעי העולם. ופתח לקלל יום הלידה וליל הריון כי אמר שלידתו והריונו במזל רעה גרם לו זה. עד שהוכיחו לו ריעיו כי האל לא יעות משפט וגו' אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם (איוב ח', ג'-ד') (וזה לא הועיל לו לגמרי כי הוא היה באמת צדיק גמור מעודו וידע שלא פגם כלל. עד שבא אליהו בן ברכאל הבוזי והגיד לו האמת שגלגולו גרם לו זה שהיה גלגול תרח ונתחייב ביסורין מאז כנודע מדברי מרן הרב האר"י ז"ל. ועיין בזוה"ק פרשת פינחס שהאריך בזה כי כל מאורעות האדם כולם באין בהשגחה מלובש במקרה טבע העולם והכל לפי דעת תמים דעות ברוך הוא בערך האדם בגלגול זה או בגלגולים אחרים שעברו עליו עיין שם היטב ותבין). ובזה הם מטמאים הטהורים, אלו הטהורים בעצמם נטמאים מהדינים לחשוב דברים אשר לא כן, על ה' ח"ו. אבל מי שטעם טעם יראת בוראו יאמר זכיתי לבי וגו' ואיזה עבודה די לפני מלך גדול ונורא בזה כידוע. או כה יאמר הכתוב זאת חקת התורה דא גזירת אורייתא כנאמר כאשר ויקחו אליך שיקבלו דבריך שהודעת להם כאומרו והודעתי את חקי האלהים כנזכר אז הנה פרה אדומה שכל בחינת הדינים הנרמזים בפרה כולם תמימים הם וטובים אשר אין בה מום ודין כלל. כי מום הוא מספר אלהים כידוע אבל באמת שאין בהם בחינת הדין כלל כי אם הכל טובה וחסד כדבר האמור.