Chasidut על איוב 8:7

או יאמר (דברים כו א) והיה כי תבוא וגומר, (דברים כו ב) ולקחתם מראשית, היינו בנערותו כדכתיב (קהלת יב א) זכור את בוראך בימי בחרותיך. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו ראשית ביכורי אדמתך (שמות כג יט). בזה נ"ל לפרש הפסוק (איוב ח' ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. כי הנה תמהתי על עיכוב הגלות, כי רוב בני ישראל המה כשרים ומדוע בן דוד לא בא. וכאשר חקרתי נתוודע לי כי בבחרותם מרבין חבילות עבירות עד שדי להם על ימי חייהם, ועל זה אין עושין תשובה כלל וזה הגורם, ולכך אין יכולין שוב להדבק בבוראינו ית"ש, ועיין מה שכתב ביערות דבש חלק א' דרוש ג' מענין חיבוק ונישוק חתן וכלה, עיין שם. על כן צריך להזהיר את הבחורים והחתנים מכאן ולהלן, ולעורר את כל העם ולהזהירם שישובו על מה שעשו בבחרותם. וגם להזהיר על יחוד חתן וכלה קודם החופה, שהוא איסור גמור כמבואר באבן עזר סימן כ"ה והעיקר בבחרותו ונערותו, כי התחלה יותר מן הכל. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו בהמשנה (ביכורים פ"ג מ"א) כיצד מצות ביכורים, אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, היינו איזה חמדה ותאוה שנצמח בו, כענין שנאמר (הושע ט י) כתאנה בראשיתה, כאשר הרואה יראה אותה בעודו בכפו יבלענה, כורך עליו גמי, היינו שיזכור כי לקבר יובל ויצמח עליו גמי ועשב, ומה יתאוה להבל דמה, ומה שפירשו באמרם (שבת י"ב ע"א) חייב אדם למשמש בבגדו כו', עיין בבית שמואל אחרון. היוצא מזה דראשית הוא העיקר, ולכך ראשית שם משותף התחלה, וגם על המובחר, כמו שנאמר (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, כי התחלה הוא המובחר, והבן. והנה דרשו במסכת שבת (דף יו"ד ע"ב) על דברי לוט שאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער (בראשית יט כ), מתוך שישיבתה קרובה, עוונותיה מצערין. וכן נ"ל לפרש והיה ראשיתך מצער, דהיינו נערותך ובחרותך מצער עוונות מוצערין, אז ואחריתך ישגא מאד, כי בעונותינו הרבים המעשה נערות ובחרות, יכלה הכל ומשחית הכל, נ"ל.

מצאתי כתוב על ספר א' פתחי' זה מרדכי (מנחות סא, א). וסימן והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד (איוב ח, ז). ופי' ע"פ פשוטו כי ג' אותיות ראשונים של מרדכי עולים חצי מספר מהג' אותיות ראשונים של פתחיה. אבל שני אותיות אחרונות של מרדכי עולים למספר כפל משני אותיות אחרונים של פתחיה. וזהו והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד:

בפסוק ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך (בראשית יב, ב). ואמרינן בגמרא (פסחים קיז:) ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב, יכול יהו חותמין בכולם תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. כי הנה יש שלשה מדות אשר הבורא ברוך הוא מתנהג בהם כל העולמות והם מדת אהבה ומדת הגבורה ומדת התפארת והנה כשהקדוש ברוך הוא מתנהג בברואיו במדת אהבה אז כל העולמות הם מלאים כל טוב וכשהבורא ברוך הוא מתנהג בברואיו במדת הגבורה אז חס וחלילה לפעמים הוא להיפך וכשהבורא ברוך הוא מתנהג בברואיו במדת התפארת אז גם כן הם מלאים כל טוב כי באמת תכלית מדת התפארת הוא אהבה כי מדת התפארת הוא מה שהבורא יתברך מתפאר עצמו כביכול בברואיו על ידי זה יתעורר מדת אהבה להשפיע להם כל טוב והנה מדת הגבורה אף על פי שהוא נראה שהוא להיפך ממדת אהבה, כי חס וחלילה לפעמים הוא עושה דין בעולם אף על פי כן תכליתה הוא אהבה כמו שאמרו חברי איוב לאיוב והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד (איוב ח, ז) כי עיקר מדת הגבורה לעשות לפעמים חס וחלילה דין בעולם כדי שאחר כך יושפע כל טוב וכמו שנחום איש גם זו אמר על כל מקרה אשר הקרה לו גם זו לטובה, אף על פי שהקרה לו איזה מקרה אשר בתחילה נראה לא טובה אף על פי כן סופה היא טובה ואשר בתחילה נראה לא טובה היא רק כדי שיהיה אחר כך טובה. ולפי דברינו אלה אפילו מדת הגבורה תכליתה היא אהבה. והנה ידוע שאברהם רומז על מידת אהבה ויצחק על מידת הגבורה ויעקב על מידת התפארת וזהו שאמר יכול יהו חותמין בכולן, כלומר שיהא מדת הגבורה והתפארת תכלית גם כן גבורה לזה אמר בך חותמין, כלומר תכלית תפארת והגבורה הוא רק שיתעורר מדת אהבה כי חותם הוא תכלית הדבר ואלו שלשה הבחינות היה בי"ב שבטי י"ה: