Chasidut על איוב 9:10

וּמֵעַתָּה תָּבִין מֵעַצְמְךָ, שֶׁלָּזֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת בְּלִבּוֹ, כִּי הַלֵּב יָכוֹל לִתְפֹּס בִּמְקוֹמוֹ עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר כַּנַּ"ל, וְיִהְיֶה לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים, וַחֲבֵרוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ לֹא יַרְגִּישׁ כְּלוּם, כִּי לִבּוֹ חָסֵר מִכָּל זֶה, מִכָּל הַטּוֹבוֹת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ הַצַּדִּיק בְּתוֹךְ לִבּוֹ,

ועל כן אמרו (בראשית רבה ס"ו,) צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה. כי בעת בוא היסורין עליהם, מרוב אהבתם לה' יתברך ושכלם הזך והנקי, מבחינים ומכירין בזה טובת הבורא יתברך יותר מבחינת החסדים כי הלא בצרתם לו צר וכשהאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כמאמר חז"ל (דסנהדרין מ"ו.). כי הנה מדרך הטוב להיטיב בכל היכולת, ואם הוא כובש רחמיו וחסדיו ושולח לאיש הזה צער ויסורין מבחינת הגבורות ודאי צער לפניו יתברך שמו, והנה ברוב רחמיו וחסדיו לפי שיודע אשר טוב וחסד לפני האיש הזה שיקבל היסורים האלה, ואז למען טובתו לוקח כביכול צער לפניו יתברך שמו בכדי להיטיב לאדם, היש חסדים וטובות גדולות מאלו, בינה זאת. ונמצא הצדיק מכיר טובות וחסדי הבורא מהגבורות ממה שמכיר טובתו מבחינת החסדים, ובזו הכוונה הטובה ממילא נמתק הדין ונכלל ברחמים והקב"ה משפיע להם כידו הגדולה רוב ברכות וישועות מבחינת החסדים, והיה ראשיתם מצער ואחריתם ישגה מאוד ועל כן סופן שלוה ועל כן לפעמים נקראים הגבורות בשם גדולות כמו שאמרו חז"ל (תענית ב'.) בפסוק עושה גדולות ואין חקר (איוב ט', י'), ואתיא חקר חקר מברייתו של עולם, דכתיב (ישעיה מ', כ"ח) הלא ידעת אם לא שמעת וגו' אין חקר לתבונתו וגו', כי באמת כל הגבורות הם חסדים אמיתיים ממש, כאשר ביארנו, ועל כן ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לעמו וכולן על ידי יסורים כי הכל מוכרח להיות בבחינת תחילתן יסורין וסופן שלוה והוא כעין נסיון שהקב"ה מנסה את האדם לראות אם באמת אוהבו בכל נפשו אפילו הוא נוטל את נפשך ואחר כך מברכו ומגדלו כאמור.

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו' עד כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו'. צריך לדעת למה יזכיר שם מלא על כי לא המטיר וכי זאת מדת החסד שלא ימטיר על הארץ ולא היה לו להזכיר כי אם שם אלהים המורה על הדין. ויתכן לומר על פי מה שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ד:) מים אינון מימינא ואיהו חדוה מיד יהיב לשמאלא וכו' עד ובגין כך מיא לא אשתכחו אלא מסטרא דשמאלא וכו' עד כאן. ושורש הדברים כי הנה אף שמים הם מקור החסדים ומכל שכן הורדת הגשמים על הארץ שהוא הורדת חיי העולם לכל יושבי ארץ ודאי שהמשכתן ממקור החסדים האמיתיים שהוא להיטיב לכל יושבי תבל ומלואה מכל מקום הרי אמרו חז"ל (תענית ב'.) מאי גבורות גשמים אמר ר' יוחנן מפני שיורדין בגבורה שנאמר (איוב ט', י') עושה גדולות עד אין חקר ואתיא חקר חקר מברייתו של עולם וכתיב (תהלים ס"ה, ז') מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה עד כאן, ואמרו (שם) קשה יומא דמיטרא כיומא דדינא. נשמע מזה שהגשמים יש בהם שורש הגבורות והדינים גם כן, וכן הוא מפורש בזוה"ק (פרשת צו ל"ב.) דהא מיא בגבורה נחתין לעלמא וכו', והטעם הוא כי כבר כתבנו בחיבורנו זה בתחלתו, אשר כל הטוב והאושר האמיתי אינו רק בהתמזגות הדין בתוך החסד להתמתק בסוד הרחמים, וחסד לבד בלתי התערבות הדין בתוכו אינו על צד השלימות כי אין כל בריה יכולה לסבלו לתוקף אורו ולכן הגשמים שהוא בחינת כל הטוב והברכה לעולם צריך שימשך משני הבחינות להמתיק הדין בחסד להעשות בסוד הרחמים ולכן גשם בגימטריא שביל עם הכולל, י' פעמים א"ל מספר י"ש, ול"ב אלהים האמורים במעשה בראשית כמו שאיתא בכוונות האר"י ז"ל (בכוונת מוריד הגשם) להורות על שורשו שהוא מיזוג החסד והדין בחינת שם אל ואלהים כנודע. והנה כבר כתבנו למעלה אשר עיקר קיום העמדת העולם הוא על ידי האדם העוסק בתורה ותפילה והוא הממשיך הברכות ושפע החיות לכל העולמות. ולזה אמר הכתוב כאן וכל שיח השדה טרם יהיה וגו'. כלומר שלא היה לא שיח ולא עשב מחמת כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ כי המטר אינו בא רק מבחינת ה' אלהים שהוא מיתוק הדין ברחמים. וטעם שלא המטיר ה' אלהים כי ואדם אין לעבוד את האדמה כלומר לא היה עדיין אדם בעולם להמשיך הברכות ושפע החיות משמים על הארץ. כי זה הוא עיקר עבודת האדם לעבוד את האדמה כלומר להתחזק בתורת ה' יומם ולילה בכדי לקיים הארץ וכל אשר בה וכל העולמות ולהמשיך כל בחינת שפע וברכה מצור העולמים ברוך הוא על פני תבל ויושבי בה. וזה הכל על ידי מיתוק הדין ברחמים אשר בלב האדם בכמה בחינות כמאמר הקרא (דברים ד', ל"ט) והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' כלומר זה תיקון אלהים להקרא על שם ה' להמתיק הדין בחסד ולהכלל בו עד שיעשה מהם בחינת הטוב האמיתי הכל תלוי בלבבך, כי לבבך הוא שני יצריך יצר טוב ויצר הרע וכשאדם מכניע ומשבר תאוות לבבו וכל כח יצר הרע שבו, ועובד עם כל כוחותיו לה' אלהיו באהבה ושמחה כאמרו (דברים ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ואמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך יצר טוב ויצר הרע הוא הוא הממתיק הדין בחסד כי כל תאוות הלב וכוחות היצר הרע, הכל נמשך ונלקח משורש הדין וכשהוא משברם ומכניעם לה' שהוא בחינת היצר טוב הנמשך משורש החסדים תיכף נכלל ונמתק הדין בחסד וכאשר רק תשוב אל לבבך להשיב שני הלבבות לשם ה' כמאמר הכתוב (דברי הימים-א כ"ח, ט') כי כל לבבות דורש ה'. פירוש שה' דורש שיהיה כל השני לבבות משיבם אליו באהבה בכלות אליו כל תאותם וכוחם עד נקודת חיות דם התמצית. אז תיכף ה' הוא אלהים שנמתק ונכלל שם אלהים בשם הוי"ה ברוך הוא וכל טוב לכל העולמות. ועד אשר לא היה אדם להשיב אל לבבו זאת, ולהמתיק הדין ברחמים לא היה יכול לירד הגשם על הארץ הבא מבחינת שם ה' אלהים דוקא במיתוק הדין בחסד כאמור. ועל כן סיים הכתוב,