Chasidut על איוב 9:26

והנני מעתיק לך דיבורי קודש מספר הקודש עבודת ישראל פ׳ חיי וזה לשונו הק׳. ויהיו גמיטריא ז״ל כשהאדם נעשה זל בעיניו על שמתמרמר בלב נשבר על עונותיו ובפרט בלילות הארוכים אחר חצות כשהאדם קם בביתו והוא לבדו לפני בוראו ומזכיר את עצמו על חיי הבל אשר הוא חי ושנותיו עברו עם אניות אבה ולא עשה נחת רוח ליוצרו ואדרבה קלקל ופגם במעשיו מראשו ועד רגליו, והיום קצר והפירוד מן העולם הממשמש ובא ליתן דין וחשבון על כל רגעיו אשר חי, ועל ידי זה הוא מתנחם ומתחרט על מעשיו ובוכה בלב נשבר לפני אביו שבשמים ועל ידי זה הוא נעשה זל ומזולזל בעיניו, כי הוא מילוי ס״ג כנ״ל דהיינו באמרו בלבו שהוא מלא סיגים, אמנם עיקר תכלית הוידוי הוא עזיבת החטא וקבלת עול מלכות שמים עכ״פ מיום ההוא והלאה שלא יהי׳ בכלל הרשעים שבחייהם קרויים מתים רק עם הצדיקים שבמיתתן קרויין חיים, דהיינו שכל ימי חיותם עושים הכנה לרגע הפירוד שיפרדו מעולם הזה בקדושה ובטהרה, וכמו שכתב בזוה״ק הני צדיקי חשבי בלבייהו כאילו ההוא יומא מסתלקין מעלמא וכו׳. אכן אלו בני אדם אשר העבירו בהבל ימיהם ושנותם באנחה תקנתם עכ״פ להתעורר ולשוב עד אשר לא תחשך השמש, ועיקר סימן התשובה והחרטה, כשהאדם מתזלזל בעיניו כי זוכר את רוב עונותיו, ועי״ז בא לחיות חדש וכל ימים הבאים שלא יחטא עוד, וזה ויהי״ו גימטריא ז״ל כנ״ל, חיי שרה אז נקרא איש חי, מאה שנה בסוד הכתר דהיינו אחר התשובה מתחדש לו רצון חדש לעבוד ד׳ והרצון נקרא כתר, ואח״כ עשרים שנה כשנחקק במוחין שלו לעבוד ד׳ בסוד חכמה ובינה שערים נקרא לפום שיעורין דליבא, כי זה עשה לו גדרים בדרך זה וזה בדרך אחר לתקן אשר שיחת, ואח״כ בא למדת שבע שנים הם שבע מדות להמליך הבורא יתברך שמו על ידי אהבה ויראה והתפארות וניצוח והודי׳ והתדבקות.