יַעֲמֹ֤ד ׀ וְֽלֹא־אַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ תְּ֭מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע׃
שם משמואל
ולפי הדברים האלו יובן מה שבתחילה לא הניעו ולא עמדו מרחוק כי שם לא ראו את הנשמע אלא ששמעו ולא הי' להכו דיבוק עדיין, עכ"פ לא הניעו ולא עמדו מרחוק אלא חרדו לבד, והרי כל נביאי אוה"ע אף שבא להם הדיבור בודאי בקול פחד מאד מכל מקום לא מצינו להם אלא פחד לבד, כמ"ש באיוב ד' פחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי וכו' דממה וקול אשמע ולמה יגרעו ישראל מהם, אבל אח"כ דכתיב וכל העם רואים את הקולות, ועלו למדריגה לראות הנשמע והי' להם דיבוק בצד מה, מחמת זה בא שהניעו ועמדו מרחוק, כי אפי' לאחר, הפרישה שהי' תיקון בצד מה, מ"מ במה שהם בו"ד עוד אין להם דיבוק אל העליונים, מה גם לדברי רש"י שהי' אחר מתן תורה והניעו ועמדו מרחוק נמשך ע"י הדברות בודאי יובן כי מי הוא שראוי לשמוע קול ה' אבל אין צריך לזה כי מאחר שהיו דבקים אל הקולות והלפידים וקול השופר ע"י בחי' הראי', שוב אף מן הקולות עצמם ששמעו מקודם ולא זעו, עכשיו זעו מחמת דביקותם אליהם ואתי שפיר אף לפי' הרמב"ן: