חסידות על איוב ד:יד

ולפי האמור יש לפרש הא דכתיב אשר יקרא אתכם באחרית הימים, עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בההפרש שבין ויקר הנאמר בבלעם ובין ויקרא הנאמר במרע"ה, דהלשון ויקר הוא שהדיבור יצא לחוץ במקום שבלעם שם ולא נתעלה הוא לקראת הדיבור, ולשון ויקרא הוא שהדיבור קורא לו שיתקרב הלום ונתעלה לקראת הדיבור עכ"ד, ונראה דכן כל ענין מקרה כמוהו שהמקרה נתקרב להמקבל המקרה, וי"ל דזהו ההפרש בין לשון מקרה בלא אלף כמ"ש וקרהו אסון שבפ' ויגש ובין וקראהו אסון באלף שבפ' מקץ, והיינו שקרהו אסון בלא אלף הפירוש שהאסון יבוא ויפגע בו, אבל וקראהו באלף הפירוש שהאסון יקראהו להתקרב אליו, והוא מורכב מקריאה וממקרה, והמשל שיש שני מיני לסטים, יש שיוצא ממקומו ובא בגבול זולתו לגזלו, ויש שיושב על הדרך וממתין שיעבור זולתו עליו ויקפחהו ומשלח לפניו איש שבחלקת לשונו ימשוך את העוברים והשבים לעבור דרך עליו, הראשון יוצדק לומר בו שהאסון התקרב אליו ופוגע בו לזה יוצדק לומר וקרהו אסון בלי אלף, והשני שהאסון קורא אותו אליו יוצדק לומר וקראהו באלף שהאסון קורא לו והוא בא אליו, וכמדומה שכלל זה יצדק בכל התנ"ך שבכל מקום שהוא בלי אלף המקרה מתקרב ובא אליו, ובאלף כגון איוב ד' י"ד פחד קראני היום כאלו שהפחד קרא אותו שיתקרבו לקבל הפחד, וכן דברים ל"א כ"ט וקראת אתכם הרעה, היינו כאלו הרעה קורא שיתקרבו אליו, וכן ותקראנה אותי כאלה ויקרא יוד י"ט, היינו שהוא כ"ג עומד לשרת בנהירו דאנפין והמקרה קורא אותו ממקומו לקבל המקרה ולהיות אונן, וכן שמות ה' ג' אלקי העברים נקרא עלינו הוא נמי מורכב מלשון קריאה, שבמה שנקרא עלינו הוא נמי קורא אותנו לעבודתו, וכן דברים כ"ב ואו כי יקרא קן צפור היינו שהמקרה קורא לך להתקרב אל הקן, ועיין רש"י שמואל א' כ"ח ט"ו, דוק ותשכח כי הוא נקודה נפלאת בלה"ק: