חסידות על איוב לה:י

מִזְמוֹר – הַנּוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה (איוב ל״ה:י׳).

הכלל הוא, כשישראל דביקים בתורתו הקדושה אז הם מלאים כל טוב והקדוש ברוך הוא מכרית כל שונאיהם. וזהו הרמז ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך שאמרה רות. ואנכי לא אהיה, כשאני איני דבוק באנכי שהם עשרת הדברות אשר דיבר ה' אשר הוא כלול בו כל התורה כולה, אז אני חסר מכל טוב. וזהו כאחת שפחותיך. וזהו הרמז ורות דבקה בה ברוך הוא הרמז בה"א, כי רות עם ה"א היא תורה שדבקה בתורה. וזהו הרמז בפסוק (שיה''ש ב, יב) עת הזמיר הגיע, כי זמיר מלשון כרת לשון הפסוק באיוב (לה, י) ולא יאמר איה אלהי עושי הנותן זמירות בלילה, כלומר הגיע עת שהקדוש ברוך הוא מכרית ומשבר כל שונאי ישראל וקול התור נשמע בארצינו, כי התור הוא אותיות תורה ונשמע הוא לשון התחברות לשון הפסוק (שמואל א' טו, ד) וישמע שאול את העם, כשאני מחבר ומדבק עצמי בתורה הקדושה, אז יכרית ה' כל שונאי ישראל: