כִּֽי־הִשָּׁ֣הּ אֱל֣וֹהַּ חָכְמָ֑ה וְלֹא־חָ֥לַק לָ֝֗הּ בַּבִּינָֽה׃
אגרא דכלה
ויבדל בין כו' ובין המים כו' (בראשית א ז). הנה ההבדל הוא בחינת הגבול שנתן הש"י לכל אחד מהנבראים שיקבלו מהשפעתו כפי כח אותו הנברא ובדרך זה היה בחינת צמצום והתפשטות בכל העולמות, צמצום שלא יתבטלו בקבלתם יותר מיכלתם, והתפשטות לקבל כל אחד כפי כחו. וידוע מחכמי האמת שכל הפעולות נעשו על ידי בחינת בינ"ה העליונה, וזהו מ"ש (איוב לט יז) אשר חלק לו השם בבינ"ה, והבן. ולזה ר"ת כל הפסוק, חלק בינה. והנה ס"ת כל הפסוק בהחזרת האלפים לאלפין, בגימטריא בן כמנין ויבדל, שהוא מנין ההבדלות שעושין ישראל בשבתות בכל השנה כמ"ש הבעל הטורים. ועל פי זה תבין מה שקבעו חז"ל (ברכות ל"ג ע"א) הבדלה בברכת הבינה והדעת, ואמרו רז"ל (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) אם אין דיעה הבדלה מנין, ולמשכילים יונעם. (יצא לנו מזה שכל אחד מאתנו הנבראים לא יקנא את חבירו בשום מעלות המותר שיש לחבירו יותר ממנו, כי כל אחד קבל חלקו הן בתורה הן בחכמה הן בעושר כפי אשר חלק לו השם ואין לאחד ליכנס בגבול חבירו, רק יבקש מהש"י שיתן לו חלקו בתורתו, ולא יהיה מסך מבדיל בינינו לבינו ית' למנוע ח"ו מאתנו השפע אלקי ומאורי אור התורה אשר נתן לנו באהבת את עמו ישראל, אמן וכן יהי רצון]. (עד כאן מועתק מן ספר דרך עדותיך):