חסידות על איכה ד:יט

במדרש (ב"ר פצ"ג י"ב) ויתן את קלו בבכי (בראשית מה ב). כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה לא ח) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, עכ"ל. יש להתבונן מאי בעי בזה ומאי הוקשה. והנראה דהוקשה לו אומרו ויתן שהוא לשון מתנה, ולא אמר והרים את קולו. וגם לא ידענו מהו אמר בהרמת קולו, אם נאמר שהוא המאמר אני יוסף, הרי נאמר אחר כך (בראשית מ ג) ויאמר יוסף, וגם אמירה הוא בחשאי. וגם יש להתבונן למה נאמר קל"ו חסר. והנראה דהנה אמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"א) לעתיד לבא כשישחוט הש"י "את "הס"ם הוא השטן והיצר הרע, צדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, הללו בוכין איך יכולנו לכבוש הר גדול כזה, והללו בוכין וכו'. והנה אותיותיו הם רק ג' סמ"ל, וכן נכתב בתורה ובנביאים, והא' הוא המחיה בסוד ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט ו). וכשיוציא הש"י הא', הנה נשאר ק"ל, הנה הוא הק"ל אשר מן שמיא נפל (דניאל ד כח), (וכן פירשנו (איכה ד יט) קלים היו רודפינו (היינו גונדא דיליה) מנשרי שמים, מאותן אשר נשרו ונפלו מן השמים), וכשיוציא השי"ת את חיותו וישתאר קל, הנה אז יהיה נדמה לצדיקים כה"ר, ויהיו בוכים איך יכלנו לכבוש הר גדול כזה. והנה יוסף הצדיק הוא הסימן לגאולה האחרונה וירד למצרים, ועמד נגדו הק"ל להחטיאו, וכבש יצרו הר גדול כזה, (ובאם היה חוטא ח"ו, לא היו יכולין לצאת ממצרים ערות הארץ כנודע, כי היא הוא יסוד צדיק בקדושה, וערות הארץ מנגד מסט"א, ובאם היה נשמע ח"ו, אזי היה מגביר ח"ו וכו' ולא היו יכולין לצאת, הנה הוא היה בחינת יסוד צדיק הראשון בגלות הראשון הכולל, ועשה הכנה לצדיקים בדורות האחרונים שיכבשו את ההר הגדול, ויוציאו בלעו הוא הנהירו דקיק אות הא', (וגם זה עשה יוסף הכנה מזה שתמצא שאמרו השבטים כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב יא) בחסרון הא', ואחר כך (בשכללו)[כשכללו] את יוסף הצדיק עמהם, אמרו שנים עשר "אנחנו בא' (בראשית מב יג), כי יוסף בהתגברו על הק"ל הוציא הא', אך לא לגמרי עד לעתיד במהרה בימינו, והוא עשה הכנה לזה). ואפשר יש לפרש התעוררות הבכיה באה מאות הא', אשר נלקח מאת הרודף וניתוסף לצדיקים, כי בכיה גימטריא ל"ב סוד הא', (כשתחלק הו' האמצעית לשנים בסוד הרופא לשבורי לב (תהלים קמז ג)) בגימטריא ל"ב, והמ"י. וגם הרשעים יומשך להם הבכיה לתיקונם, ולכל אלה עשה יוסף הצדיק הכנה לכל ישראל מה שיומשך להם בדור אחרון. וזהו ויתן (במתנה להם) את "קלו, (האות שלקח מהק"ל שלו אשר עמדו לנגדו נתקן) בבכי, שנמשך מזה "הבכי להעיר הנוזלים מן לבנון, והוא מתנה טובה לכל ישראל כי כן יהיה באחרית הימים על ידי הכנת יוסף הצדיק. וזה שדרשו כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כי הבכיה היה פיוס להם שידעו כי מי"י יצא הדבר להוציא את בלעו הקל, וניתוסף הבכיה מתוך שמחה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא בבכיה, הבן הדבר:

איש וביתו באו (שמות א א). יש לפרש איש וביתו, היינו כל שם משמות השבטים במילואיהם, דמילוי מכל אות נקרא בית שהאות בעצמו נקרא "אבן, מה שאין כן במילואו הוא תיב"ה נקרא בי"ת, כנודע מספר יצירה. והנה כאשר תמלא אותיות י"א שבטים שבאו למצרים, תמצא בהם קל"א אותיות, לבטל הקל"א אילן המנגד לתכלת (עיין מנחות מ"א ע"ב), אשר הוא המקטרג הגדול בכל הגליות, ובפרט בגלות החל הזה האחרון, אבל צירופו וקטרוגו הוא בכל הגליות, ותבין מספרי המקובלים "והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף (בראשית מה טז), ק"ל חסר כתיב, הוא הק"ל מן שמיא נפל (דניאל ד כח), מן הנפילים אשר היו בארץ, וכן כתבנו בפסוק (איכה ד יט) קלים היו רודפינו, כל רודפינו בכל הגליות המה "קלים, היינו הכל מקטרוג ומכח הקל אשר מן שמיא נפל. וז"ש "מנשרי שמים, מן אותן אשר נפלו ונשרו מן השמים, והאל"ף שבתוכו הוא הנהירו דקיק אשר בתוכו מהקדושה, מה שאין כן הוא עצמו סמ"ל הקנאה, על כן נכתב ק"ל חסר. והנה בשבטים קל"א אותיות במילואיהם, לבטל קיטרוגו על ידי שמותיהם הקדושים, ואם תמלא את הווי"ן שבשמותיהם רק בווי"ן (זולת אלפין ויודין), אזי יהיו אותיותיהן קכ"ו ריבוע שם אדנ"י, לרמז השכינה שירדה עמהם למצרים:

קלים היו רודפינו מנשרי שמים וכו' (איכה ד יט), ואחר כך אמר (איכה ד כא) שישי ושמחי בת אדום וכו' גם עליך תעביר כוס וכו'. הנה לא זכר כלום מה עשה אדום. ונ"ל דגלות אדום הוא הכולל כל הגליות, על כן היה משתתף עם כל אחד מהגליות. והנה שר אדום הוא הס"מ ק"ל מן שמיא נפל (דניאל ד כח) , הוא אשר הפילוהו מן השמים כנודע (שמו"ר פכ"א ה'), והוא אשר השתתף גם בגלות הכולל הראשון גלות מצרים, והק"ל נשמע בית פרעה באו אחי יוסף (בראשית מה טז), שמו בגימטריא קל"א אילן (ב"מ ס"א ע"ב). והנה האלף שבשמו הוא ניצוץ הקדושה המחיה, ומבלעדו הוא ק"ל. והנה אמרה כנסת ישראל גם בתמרורה הראשון בגלות בבל קלי"ם היו רודפינו, כל רודפנו בכל גלות הם מסטרא דהק"ל, מנשר"י שמי"ם מאותן שנשרו ונפלו מן השמים ס"ם, וגם מן הנפילים אשר נפלו בדור המבול נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד), אשר מהם באים כל חכמות החיצוניות והדעת דסט"א, לייעץ עצות על שונאי ישראל כנודע מבלעם שיינק מהם, והיה הדעת דסט"א לקבל משה בקדושה, כמו שאמרו חז"ל (במ"ר פי"ד כ') בישראל לא קם (דברים לד י), אבל באומות העולם קם ומנו בלעם זה לעומת זה עשה אלקים כמ"ש בזוהר הק' (ח"ב כ"א ע"ב). וז"ש על ההרי"ם דלקונו, דהנה נאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים וכו' לשפוט את ה"ר עשו, לשפוט את עשו מיבעיא ליה, כי הה"ר מה חטא. אבל להיות הוא הכולל בב"ל יו"ן מד"י אדו"ם בגימטריא ה"ר, ויהיה זה המשפט על עשו על שהשתתף עם כל אחד. והנה להיות שנקרא הוא ה"ר, כולם נקרא על שמו הרי"ם. וז"ש על ההרים דלקונו רדפו אותנו בכל המלכיות, במדב"ר ארבו לנו היינו במדבר תיכף אחר יציאת מצרים ויבוא עמלק וכו' (שמות יז ח), על כן סיים שישי וכו' עליך יעבור כוס א', תשכרי ב', ותתערי ג', פקד עונך בת אדום (איכה ד כב) ד', גלה על חטאתיך ה', במהרה ינקום ה' נקמת תורתו ונקמת עמו: