Chasidut על אסתר 2:22

או יאמר אם הרב דומה למלאך וכו' (חגיגה ט"ו ע"ב). היינו שלא נשמע עליו שום חטא, כמו עמך נקיים כמלאכי השרת שאין בהם חטא (דב"ר פ"ב ל"ו, פרקי דר"א פמ"ה), אז יבקשו תורה מפיהו. ר"ל אף שגוף התורה אין צריך לבקש כי ידוע היא, אף על פי כן יבקשו מפיהו, כי כשיוצא מפיו עושה רושם בלב השומעים כמ"ש לעיל, ואם לאו היינו שהוא חוטא, אל יבקשו תורה מפיהו, ר"ל אף שהיא תורה, אל יבקשו אותה מפיהו ובכל אחד רבותא קאמר, והא דאיתא (אבות פ"ד מ"א) איזה חכם הלומד מכל האדם, היינו מי שיכול ללמוד והבן, והיינו שיש לו מדריגה כר' מאיר שיכול לעשות מהכל קדושה, ואז אפילו שיחת חולין שלו הוא תורה, והיינו (תהלים קיט צט) מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, והבן. ועוד נ"ל על פי מ"ש בענין משנה תורה אחרי הכותו (דברים א ד), על פי אמרם בירבעם שהיו ס' רבוא מלאכי השרת נהנין מזיו תורתו, ואחר כך חזר הכל לזוהמא. והיינו אם הרב דומה וכו' שכבר הוא מובטח שלא יפול ממדריגתו והוי כעומד לענין זה, יבקשו תורה וכו' כי שוב לא יחזור לזוהמא, והבן. ועוד נ"ל בהקדים הא דאיתא במגילה (דף ט"ו ע"א) אמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא צדיק אבד לדורו אבד, ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וכו'. ונ"ל סמיכות הני תרי מימרא, על פי שראיתי בספר אחד דכשאומר דבר בשם אומרו, אם כן שפתותיו של הצדיק דובבות בקבר, דהיינו שמעורר חיות להצדיק, ועל כן נחשב להדור. והיינו שדרשו (יבמות צ"ו ע"ב) אגורה באהליך עולמים (תהלים סא ה), דהוי כדר בעולם הזה, והבן. וכבר פירשתי מה שדרשו במסכת ברכות (דף ח' ע"א) אוהב ה' שערי ציון וגו' (תהלים פז ב), שערים המצוינים בהלכה וכו'. דלכאורה קשה וכי בתי מדרשות לאו מצוינים בהלכה הן, ורבינו יונה כתב דבבתי מדרשות לומדים לפי שעה, אבל מצוינים בהלכה קבועים ללמוד ולהוראה. וגם זה תמוה, דאטו בבתי מדרשות בטלים המה ח"ו. והנ"ל דבבתי מדרשות לומדים כפשוטו, אבל מצוינים המה מה שמחדשין ועושים ציונים ופנים לתורה, וכמו שפירשו כל המקבל עליו עול תורה (אבות פ"ג מ"ה), על פי התד"א (ע"ז ה' ע"ב) כשור לעול. ואפשר לכוין זה בדבר רבינו יונה, דלימוד הפשוט הוא לימוד לשעה אינו קיים לדורות, אבל המחדש חידושים קיימים ונאמרים בשמו, כן נ"ל ברור. והנה כבר פירשתי הפסוק (ירמיה כב י) אל תבכו למת ואל תנודו לו וגו', כי ממה נפשך אין לבכות עליו ממש, כי אם היה צדיק, הרי מרגליות כל מקום שהיא מרגליות שמה, ואם היה רשע הרי גם בחייו היה מת (ברכות י"ח ע"ב), רק בכו בכו להולך זה צדיק כי לא ישוב וגו', ר"ל אשר הוא לא ישוב, כי אין ידוע חידושי תורה משמו להחזירו ולהחיותו בין החיים כנ"ל. או יאמר בכו בכו להולך מאתנו, דהיינו צדיק דלדורו אבד (מגילה ט"ו ע"א) מה שאין כן רשע דאין לו חסרון במותו, ובאבוד רשעים רינה (משלי יא י), רק צדיק הולך מאתנו, ועל דא גופו יש לבכות שהולך מאתנו, ושמא תאמר הרי אם היה צדיק ותלמיד חכם ודאי יש חידושי תורה ממנו ונוכל להשיבו לנו, לזה אמר כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, ר"ל אף אם ישוב, מכל מקום לא ישוב וראה רק בקבר רחושין מרחשין שפתותיו (סנהדרין צ' ע"ב). וידוע דצדיקים בראייתן משפיעין שפע ברכה כי עין טוב הוא יבורך (משלי כב ט), וכמ"ש בספר ברכת שמואל עיניך בשדה אשר יקצורון (רות ב ט), וכמ"ש בפסוק (תהלים לד י) יראו את ה' קדושיו, ובזה הם ממשיכין השראת שכינה, וכל הברכות בכלל כי היא מקור הברכות, ובמות הצדיק נחסר כל זה ויש לבכות. ונחזור לענינינו, דהיוצא מזה שמעורר חיות להצדיק במה שאומרים חידושי תורה בשמו. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (תהלים (כב לא) כ"ב ל"א) זרע יעבדנו יסופר לאדוני לדור. דהנה ידוע דהתלמידים נקראים בנים כאמרם ז"ל (סנהדרין י"ט ע"ב), וזרעו שזורע בהם תורה, והנה יעבדנו כמו עשנו, כמו שתרגום אונקלוס על עשה, עבד. והיינו זרע ר"ל התלמידים יעשנו, יסופר לאדוני לדור על ידי שאומרים דבר הלכה משמו, וכדאיתא בתנחומא ריש פרשת כי תשא (סי' ג') על הפסוק (קהלת ה יא) והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן, (כי כמה פעמים מצינו מלה אחת ארמית בתוך המקרא, כמו ואדם ביקר בל ילין (תהלים מט יג) והבן). והנה הבכור שור במסכת ר"ה כתב דבר נאה בריש פרשת פרשת לך לך, ותורף דבריו דכשהצדיק קבוע, אם כן העולם מחצה על מחצה, אז ורב חסד מטה כלפי חסד (ר"ה י"ז ע"א), מה שאין כן כשהוא נע ונד, עיין שם. והנה דבריו נכונים, כמו דקיימא לן (זבחים ע"ג ע"ב) נכבשינהו דניידי. מיהו לפי זה כל החיים מתנועעים תמיד ממקום למקום, אף כשהוא בעיר אחת, מכל מקום ממקום למקום בעולם הוא, ולכך באמת העולם נידון בתר רובו ולא כמ"ש הוא ז"ל. אך אחר המות הרי הגוף בקבר עד עת התחיה, כמבואר במסכת שבת (דף קנ"ד:) במעשה דרב אחאי בר יאשיה, ואם כן אז הוא מחצה על מחצה, רק אז לא נחשב, אבל כשאומרים דבר הלכה משמו, אז נחשב בין החיים וגם קבוע הוא, ואם כן מביא גאולה לעולם, דכבר הוא מחצה על מחצה אף אם היה העולם רשעים ח"ו, ואז ורב חסד וגו', ואף כשאומר בשם החיים, מכל מקום מביא גאולה לעולם באיזה זמן, כי נשמע הדבר בין החיים וגם אחר מותו יאמרו בשמו. ועכשיו מובן הסמיכות צדיק אבד לדורו אבד כי לא נחשב ביניהם, ולכך כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, כי אז נחשב וביתר שאת מבחיים, כי אז קבוע הוי והוי ודאי גאולה, ושמא תאמר התינח באומר בשם המת, אבל באומר בשם החיים מה גאולה איכא, ועל זה מייתי שנאמר (אסתר ב כב) ותאמר אסתר וגו', והנה אנו רואין שהאמירה הזו הביאה גאולה, אף שאז בעת האמירה לא היה שום גאולה, רק על ידי התגלגלות אחר כך היה גאולה, הכי נמי כן הוא, ואינו ראיה על גוף הדבר, דגוף הדבר הוא מסברא, רק ראיה על זה שנתגלגל אחר כך, והבן. ועל פי זה יתבאר אם הרב דומה למלאך שאין בו חטא, כמו מלאכים שאין להם יצר הרע ואינם חוטאים, יבקשו תורה מפיהו, ר"ל אף אם יודעים את הדין, יבקשו שיהיה מפיהו דוקא דהיינו בשם אומרו, דעל ידי כך נחשב בין החיים ומביא גאולה כמ"ש, מה שאין כן כשאינו דומה למלאך והוא חוטא, אל יבקשו וכו' דלמה לן למחשב חטאו, אבל התורה לא יחסר רק יאמר סתם. ולכך איקפד ר' יוחנן על ר' אלעזר דנראה דחשיב ליה לחוטא, והשיב הכל יודעין כנ"ל, כדאיתא במסכת יבמות סוף פרק האשה רבה (יבמות צ"ו ע"ב), עיין שם והבן.

(ב"ר פל"ט י"ב) ונברכו בך (בראשית יב ג). הגשמים בזכותך הטללים בזכותך, הה"ד (אסתר ב כב) ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו', זה מהול וזה ערל וחס עליו אתמהה. מה שאמר הגשמים והטל בזכות ישראל, נשמע מפסוק ונברכו "בך. לכך נ"ל מרגלא בפומי דאינשי תפלת גשם וטל בפסח וסוכות, קורין ברכת גשם ברכת טל, וכן הוא בלשון אשכנז גשם בענטשין טל בענטשין, ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי מפה קדוש כבוד אדמו"ר הרב מהרמ"מ מ"כ בק' רימנאב זצלה"ה, מה שקורין ברכת הגשם והטל, והיא כי כן הוא הדרך כשאדם נוסע לדרך בין מכיריו ושאין מכיריו, מתיירא לנפשו פן יבוא לידי אנשים רשעים שלא יכירו ערכו וכהתל באנוש יהתלו בו, אזי הולך אצל איש צדיק קודם נסיעתו, שיברך אותו שהש"י יצליח דרכו אשר הוא הולך לבל יתעללו בו אנשים רשעים. כן הוא הדבר הגשם והטל הולך לכל העולם ולכל האומות, והנה רוצים לבל יבגדו על ידם הרשעים אומות העולם, על כן הולכים בתחילה אל ישראל עם קרובו, שיברכו אותם שיזדמן טובתם רק לישראל הקדושים, כך שמעתי מפה קדוש הנ"ל. נראה שנרמז זה גם כן במדרש הלז ונברכו "בך, הגשמים בזכותך והטל בזכותך, ר"ל שהם טובות כללות לכל העולם וכל האומות נהנין, וקודם נסיעתן ישראל מברכין אותם, וממילא נמשך הטובה לאומות גם כן. וזה ראיה מפסוק ויודע הדבר למרדכי, ר"ל שנתוודע הענין מקודם למרדכי שהדבר הזה הוא לטובת ישראל, ומזה נמשך טובה לאחשורוש שלא הרגהו, והבן: