Chasidut על אסתר 6:6

ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (במדבר כג יט). אמירה נופל על המחשבה, כמו ויאמר בלבו (אסתר ו ו). ועל פי זה יובן ההוא אמר, ר"ל אף אם רק מחשבה ולא יעשה בתמיה, רק ודבר לא כדי שיהיה, אלא שלא יקימנה, או משום שניחם על הרעה, וכמו שפירש האלשיך בפסוק (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר, ר"ל במה שדבר, עיין שם. או שיתעוררו בתשובה על ידי זה, והבן.

ועוד נראה לפרש הפסוק הנ"ל עם דרשת רז"ל הנ"ל. בהקדים לפרש הפסוק (במדבר כח א) לאמר (במדבר כח ב) צו את בני ישראל וגו'. על דרך פירושו של הברית שלום הנ"ל, והוא דבאמת המשמעות מאמרם רז"ל (במ"ר פכ"א כ"א) תמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות של יום, ותמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה, משמע שהיה מכפר על כל העבירות אף מה שנעשה בפועל, ולא כדברי של הברית שלום, ואפשר דיש חילוק בין עולת התמיד ובין עולה אחרת. וגם מה דכתב הברית שלום דבגילוי עריות המחשבה רעה מצטרפת למעשה, באמת בגמרא קדושין (דף מ' ע"א) משמע להדיא דדוקא בעבודה זרה מצטרפת המחשבה רעה למעשה, ולא בעבירה אחרת מדלא משני התם בעבודה זרה ובגילוי עריות, עיין שם. והא דאמר' הרהורי עבירה קשה מעבירה (יומא כ"ט.), היינו שהוא קשה לשמור ממנו, דהמחשבה אינה כל כך ברשותו כמו המעשה, והבן. אבל לענין עונש לא מיירי, דאיך יעלה על הדעת דעונש המחשבה חמור מן מעשה בפועל ממש, אלא ודאי כמ"ש דמעונש לא מיירי, ובאמת אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה בישראל רק בעבודה זרה לחוד, וזה ברור לדעתי. והנה קשה גם כן לפירוש הברית שלום דפירש לאמר צו את בני ישראל, ר"ל דלאמר זה גילוי עריות, וצו זה עבודה זרה, אלו שתים דוקא הם בישראל, דרק באלו המחשבה מצטרפת למעשה בישראל, עיין שם. וקשה דמחשבה היכן נזכרת בקרא, והעיקר חסר. אבל הנ"ל דהנה ידוע דדבור משמע רק לשון דבור, אבל אמירה גם לשון מחשבה משמע, כמו ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו), דאמירה בלב גם כן מקרי אמירה. ועל פי זה נ"ל הפסוק כך, לאמר היינו מחשבה שנכללה בכלל אמירה, היא רק צו את בני ישראל, ר"ל דבישראל לא מצטרף המחשבה לרעה רק אעבודה זרה דנקרא צו, כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין דף נ"ו ע"ב) צו זה עבודה זרה. ועל זה קשה הא בישראל נמי משכחת לה בעובר ושונה, כדאיתא בקדושין (דף מ' ע"א) עולא אמר בעובר ושונה וכדר' הונא, עיין שם. לזה אמר את קרבני לחמי וגו', ואם כן הרי התמיד מכפר בכל יום של שחר על עבירות של לילה, ושל בין הערבים על עבירות של יום, ואם כן כיון שנתכפרו, שוב לא יזכרו ושוב לא הוי כעובר ושונה רק בעבירה חדשה, וממילא דאין מחשבה רעה מצטרפת רק בעבודה זרה, דבדידיה מצטרפת אף באין עובר ושונה, דיעבור וישנה ביום אחד לא שכיח, והבן. ולפי זה תורף דברי השי"ת הוא דאמר למשה דלא יהיה מחשבה רעה מצטרפה למעשה בישראל רק בעבודה זרה, על ידי שיקריבו התמיד, דעל ידי התמיד לא יתחשבו כעוברים ושונים כלל, דמה דנתכפר לא יתחשב כלל, וכמו שאמרו רז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) עבירות שהתודה עליהם ביום הכיפורים זה, אינו חוזר ומתודה עליהם ביום כיפורים אחר. ואף לראב"י דפליג שם, היינו משום וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא ה), אבל בנידון דידן לענין דלא הוי רק כחדשה מה שעושה אחר הכפרה, יש לומר דמודה גם ראב"י כנ"ל. ועל פי זה תפרש גם כן הפסוק הנ"ל (ישעיה א כא) צדק ילין בה, ר"ל במחשבה כמו שדרשו (סנהדרין ז' ע"ב) צדק בלבך כמ"ש לעיל, ועל ידי מה, לכך דרשו רז"ל שתמיד של שחר מכפר וכו', ואם כן אין כאן עובר ושונה, וממילא דאין המחשבה רעה עושה רושם כלל. ועתה מרצחים קאי דהכהנים המה רוצחים, כמו שאמר שם בסימן הנ"ל (ישעיה א טו) ובפרישכם כפיכם וגו', ודרשו רז"ל (ברכות ל"ב ע"ב) כהן שהרג את הנפש אסור לישא את כפיו, אם כן גם כאן בזה מיירי, ואם כן ממילא דעבודתו מחוללת כסברת התוס' כקושייתם במסכת סנהדרין (דף ל"ה ע"ב) בד"ה שנאמר מעם מזבחי וכו', עיין שם. ואף דבתרוצים שם לא מסקו התוספת כך, מכל מקום הפוך והפוך בה, וכיון דהעבודה מחולל אין התמיד מכפר, ממילא דהוי עובר ושונה, ואף המחשבה מצטרפת בכל העבירות, והבן.

וז"ש ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך [ה]אמורי, כי המחשבה נקרא אמורי, לשון אמירה, כמ"ש (אסתר ו, ו) ויאמר המן בלבו, ולכך אמירה בחשאי, וסיחון הוא מלך לאמורי, לכל מחשבות הרעות, שהוא קל[י]פה קשה, ועל ידי המלחמה במחשבה נשבר הקל[י]פה למעלה, וממילא נשאר האומה למטה פגרים מתים, כי יפקוד ה' על צבא [ה]מרום במרום תחלה, ואחר כך על מלכי [ה]אדמה באדמה (ישעיה כד, כא).