Chasidut על אסתר 8:9

ולפי זה מיושב הקושיא וכי בכדי חנטו חנטיא, וכן הקושיא וכי בכדי ספדו ספדיא לא קשיא, דאדרבה מכאן יהיה מוכח בבירור דלא מת, דהא לא מצינו שספדו אותו בניו רק מצרים הטועים וסוברים שמת, כמבואר בפסוק ויבכו אותו מצרים. דקשה דהוה ליה למימר בניו ומצרים, דבניו הם העיקר. וכן אבל כבד זה למצרים (בראשית נ יא). אלא ודאי דבניו הם היודעים דלא מת, ואין שייך בו הספד ובכיה, רק הא דכתיב ביוסף (בראשית נ א) ויפול על פני אביו ויבך, מבואר בזוהר דהוא ענין נסתר, ואפשר דאז אתיידע ליוסף דאביו לא מת, והודיע לאחיו כנ"ל. וכן וכי בכדי קברו קבריא לא קשיא, דשם מקום מנוחתו עד שיהיה לו רשות לצאת, וזה ברור ואמת. והיוצא מזה מהפסוק ויבכו אותו מצרים שבעים יום, מוכח דיעקב לא מת, ואם כן נדחה הטעם דגלגול מחילות, ומוכרח דשם נעבד חל על אדם, ולכך ומרדכי לא יכרע וגו' (אסתר ג ב), וגרם כל הצער הזה, כמו שדרשו רז"ל (במגילה דף י"ב ע"ב) בפסוק (אסתר ב ה) איש יהודי, ראו מה עשה לי יהודי, ומה שילם לי ימיני, עיין שם. ומזה תבין צחות עומק מליצתם ויבכו אותו מצרים שבעים יום, אלו שבעים יום שבין אגרת לאגרת, דהיינו הפסוק הזה דכתיב ביה שבעים יום, [גרם] לכל הצער שהיה שבעים יום שבין אגרת לאגרת כנ"ל, והוא פירוש נפלא בס"ד. עוד יש לומר באופן אחר, כי תמהו מרדכי הצדיק מה ראה ששהה כל כך ישועת ישראל, כי בפסח נתלה המן, והוא כתב ספרים להשיב מחשבת המן הצורר בכ"ג בסיון (אסתר ח ט), איך התמהמה כל כך הלא כל שעה בחשש סכנה אולי ימות מרדכי או אסתר. והנ"ל בזה כי ידוע דכל המזלות הם נגד ישראל וכן שריהם, ובפרט שהיה אז ישראל על פי המזלות בשפל תחתית, והעמלקים ברום המעלות כמבואר ביערות דבש (חלק א' דף י"ז עמוד ג'), אבל השי"ת ברוב רחמיו שידד הכל כנודע. וידוע דמה שתחת חק האפשר שלא להתגרות נגד המקטריגים וכחות הדין, ראוי לעשות, ומלכותא דרקיע כעין וכו', לכך אם יש התנגדות, אין לדחוק השעה לעורר התנגדות על התנגדות ולהתגרות, רק להיות נדחה מפני השעה לילך בחשאי עד דאתחזק ואחר כך לעורר. והנה ידוע דקיימא לן (ב"מ ק"ו ע"ב) בתלתא זימנא הוי חזקה, וידוע דחדש החמה הוא למ"ד יום, וי"ב מזלות משמשים בשנה לכל חדש מזל אחד. והנה קיימא לן בר"ה (דף י"ב ע"ב) דתבואה וזתים שמעשר שלהם דאורייתא דהיינו דגן תירוש ויצהר, משיביאו שליש היא עונתן, עיין שם. וידוע דבישול התבואה הוא מהחמה, כמו שאמרו רז"ל (ר"ה ז' ע"א) בשמור את חדש האביב (דברים טז א), אם כן מזה נראה דטבע השמש דשליש פעולתו הוי ככל הפעולה, אם כן לפי זה עשרה ימים שהם שליש הוי ככלו, לכך המתין ע' ימים שיתחזקו ג' מזלות בטובת ישראל, כי השינוי לטובה התחיל תיכף אחר אגרת המן, וזה אמת לדעתי בעזר"ה. והנה טעם המצרים היה דבכו שבעים יום, שכונת בכייתם היה שפחדו פן לאחר מותו יחזור גזירת הרעב, או הנילוס לא יעלה, עיין ברש"י (ד"ה ויבכו) ותרגום יונתן על הפסוק ויבכו אותו מצרים וגו', עיין שם. וכיון שראו שנתחזק בשלשה מזלות, פסקו מהבכיה, ואף דהם אינם יודעים מדיני התורה, מכל מקום הלא הטבע היא כך, דהא התורה מודיע לנו בזה רק ענין הטבע, על דרך משל אם השור נגח שלשה פעמים בודאי הוא נגחן, וכן בכמה ענינים, וחכמי הטבע היו, ועוד שהיה שם יוסף ואחיו, ואפשר שהגידו להם זאת. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל ויבכו אותו מצרים שבעים יום, ולמה שבעים יום דוקא, אלא כמ"ש, ועל זה אמר אלו שבעים יום שבין אגרת לאגרת, ר"ל שמזה הטעם בעצמו היו שבעים יום בין אגרת לאגרת, כנ"ל נכון בס"ד.