Chasidut על אסתר ב:18

במסכתא יומא (דף ל"ט ע"ב) אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך הקלפי מעכבת, הנחה אינו מעכבת, ור' יוחנן אמר אף עלייה אינו מעכבת. יבואר על דרך הרמז, דר' ינאי רומז למדת הדין ינאי מלכא מלך במשפט יעמוד ארץ (משלי כט ד), וגימטריא ע"א דהיינו סנהדרי מעלה, וכבר הוא ממוזג כנודע מהזוהר (ח"ג רצ"א ע"ב) דמשפט מבסם לצדק, עליית גורל וכו', ר"ל כי גם מדת הדין לא יאמר שירצה הש"י ח"ו לנקום נקם מעמו ולעכבם בגלות עד תשלום כל שטר חוב, כי אם עונות תשמור מי יעמוד, רק יאמר ודאי השי"ת ימחול מה שחטאו לו שלא יתעכבו בגלות עבורו, רק עבור עצמם הם מתעכבים מה שהשליכו בידיהם מעצמות קדושתם לתוך עמקי הקליפות, ראוי שהם בעצמם יעלו אותם, וזה הוא עיכוב של הגאולה. וידוע (פרקי דר"א פכ"ד) מ"ש (דברים לב ח-ט) בהנחל עליון וגו', (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו, כי ישראל עלו לגורל, והיינו עליית גורל, היינו שיעלה נשמות ישראל שהם גורל י"י מתוך הקלפי, היינו הקליפה הוא החיצונים כנודע, זה מעכב הגאולה. הנחה, ר"ל אבל הנחה לשטרי חובותיהם (כעין דכתיב (אסתר ב יח) והנחה למדינות עשה), אינו מעכבת שהשי"ת מוחל וסולח, ור' יוחנן אמר אף עליה אינו מעכבת, רומז למדת הרחמים כעין יחנך בני (בראשית מג כט), והבן.

ויעש משתה. פירוש שמחת מריעים עשה לו לקידושין כנאמר והכל בערמה עשה כי הנה דרכם מאז היה לכנות המשתה אשר נעשה בעת הנשואין, אחרי הכלה כמו שכתוב (אסתר ב', י"ח) את משתה אסתר. ועל כן לא היה לבן יכול לתת עצות בנפשו מה לעשות אם יכנה המשתה על שם לאה, לומר שמשתה לאה עושה, פחד פן מתוך סיפור אנשי המקום אחד לחבירו שלבן עושה היום את משתה לאה יגיעו הדברים לאוזן יעקב. ואם יכנה המשתה על שם רחל לומר שעושה משתה רחל היה ירא פן כאשר יבוא בלילה להחליף ולתת לאה במקומה ימצא אחד מאנשי העיר וילך ויגד ליעקב את כל אשר לבן עושה לו. ואפשר גם היה ירא ממנהג המקום שלא לתת הצעירה לפני הבכירה. ועל כן נתחכם ויעש משתה סתם ולא פירש כלל לשמחה זו מה הוא עושה אם משתה לאה או משתה רחל בכדי שיהיו אנשי העיר נבוכין בדבר ולא ידעו אם בשביל לאה עושה המשתה שרוצה לתת גם אותה ליעקב קודם רחל כי לא יעשה כן במקומנו וגו' אם בשביל רחל לבד וישנה מנהג מקומו לפי שכן התנה יעקב עמו בפירוש ואין מנהג מבטל הלכה בכזה והדומה לזה כידוע ליודעים, ועל כן לא יהיה שיחה כלל בין הבריות איזה משתה הוא עושה למען לא יוודע הדבר ליעקב כלל. וגם בערב כאשר יראה הרואה שנותן לו לאה לא יודיע ליעקב זאת כי יהיה סבור שמתחילה משתה לאה עושה והוא מדעת יעקב בכדי שלא לבטל מנהג העיר. וזהו שאמר הכתוב ויעש משתה סתם ועל כן ויהי בערב ויקח את לאה בפני כל עם ועדה כדי שלא ידעו כלל אם יש רמאות בדבר הזה ולא ילכו ויודיעו כי יסברו שגם מדעת יעקב הוא זה לקיים מנהג מקומו כי אזלת לקרתא הלך בנימוסה. ועל כן נכון מאמר חז"ל (שם) שאנשי העיר היו רוקדין ושמחין ואומרין הא ליא הא ליא וכו' ויעקב לא הבין. כי אנשי העיר סברו מן הסתם מרוצים שניהם ללאה לקיים המנהג ושמחו על שמחת לאה. ויעקב לא נתן לב על זה מטעם הלז כי אמר לפי שכאן כך הוא המנהג על כן הכל צועקין כך והאמת אני התניתי בתנאי מפורש ואין לי להשגיח על המנהג. ואכן גם אנשי המקום לא אמרו בפירוש שהוא משתה לאה כי לא ידעו הדבר על בוריה כנאמר רק מן הסתם חשבו בלבם ועל כן היו שמחין ואומרין בלשון שיהיה נשמע לשון לאה, ולכך לא נתן יעקב לב על זה. וכל אלה יגיד הכתוב על ערמת לבן הארמי אשר לא נשמע כמוהו לעשות כזאת לרמות דבר כזה בפני כל אנשי העיר ואחד מהן לא ידע להגיד דבר זה ליעקב.