חסידות על במדבר כט:לה

פרי עץ הדר (ויקרא כג מ). במדרש (ויק"ר ל' י') הדר זה אברהם שהדרו הקב"ה בזקנה, שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים, ונאמר (ויקרא יט לב) והדרת פני זקן, כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות על גבי המזבח, וענף עץ אבות זה יעקב שהיה הדוק ורחוש בבנים כהדס שהוא הדוק ורחוש בעלין, וערבי נחל זה יוסף, כשם שהערבה יבש יותר קודם לשלשה המינים, כך מת יוסף קודם לאחיו, עד כאן המדרש. והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו. בהקדים לבאר המדרש שהביא הבינה לעיתים (בדרוש י"ז) בשם מהר"י אבוהב בטעם שמיני עצרת, וז"ל: למלך שזימן בניו לסעודה לימים קצובים, כיון שהגיע זמנם לפטור, אמר להם בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם וכו', עד כאן דברי המדרש (והובא ברש"י, במדבר כט לה, ד"ה עצרת). והנ"ל על פי המבואר שם בבינה לעיתים בפסוק (משלי ד' י"ג) החזק במוסר אל תרף, שהתל שכל בנין השלמות תלוי בו, הוא שאחר קנות האדם מעלה מה איזה שתהיה, לא תהיה לפי שעה רק יתמוד בה, ותהיה אצלו כיתד שלא תמוט, ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו לא יזיזנו ממקומו, עיין שם. ודבריו נכונים מאד, דהא אין לך אדם שאין לו שעה (אבות פ"ד מ"ג), רק דההפרש הוא בין השלם להבלתי שלמים בהתמדת הטוב. ולדבריו יש לפרש סיפא דקרא נצרה כי היא חייך, על פי דבקנות אדם איזה מעלה שאל יעזבנו. ועל פי הגמרא ב"ק (דף ס"ה ע"א) אמר קרא (שמות כב ג) חיים, אחיה לקרן כעין שגנב, עיין שם בפירוש רש"י (ד"ה אחייה). והיינו כי היא חייך, ר"ל שלימות שלך, והבן. ומבואר עוד שם דראש השנה הוא להעיר אוזן על ידי שמיעת קול השופר על ידי התשובה, ויום הכיפורים הוא גמר התשובה לכלה פשע ולהתם חטאת והנצחון כנגד המקטריגים, והחג להורות על הנצחון, וחג שמיני עצרת שאחריו, הוא לשום אל לבו אז לעצור אצלו השלמות אשר קנה בימים הקדושים לבל יפרד ממנו. והיינו ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט לה), והיינו תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה (יואל ב טו), עד כאן המבואר שם בשינוי לשון ובתוספת נופך. והנה כבר פירשתי בפסוק (ירמיה ל"א י"ו) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו'. כי בימים הנוראים והקדושים בודאי נפעל בכל שנה, וזה שאמר יש שכר לפעולתך, ושמא תאמר אם כן מדוע לא בא בן ישי הלא אין הדבר תלוי אלא בתשובה, על זה אמר (ירמיה לא טז) ושבו בנים לגבולם, ר"ל שחוזרין בהם ועושין מה שעשו ואין להם עזיבת החטא, והעיקר הוא שלא לשוב לגבולם. וכן פירשתי בפסוק (דברים יב ח-ט) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו', (דברים יב ט) כי לא באתם אל המנוחה ואל הנחלה, עיין שם במקומו (בפרשת ראה), היוצא מזה דתשובתינו בכל שנה מרוצה, רק שקשה לפני הקב"ה מה שאחר כך נפרדין ממנו. והיינו משל למלך שזימן בניו לסעודה, ר"ל לסעודה רוחנית לקנין השלמות, כיון שהגיע זמנו אמר בבקשה מכם עכבי עמי יום אחד, ר"ל שעד עתה הייתם עוסקים בסעודה, ויום אחד עסקו בהעכבה שיתעכב אהבתו אצליכם כיתד שלא תמוט, והציבו לכם ציונים שיהיה זכרוני תמיד אצליכם. הכי נמי בהנמשל, דעד עכשיו הייתם עסוקים בסעודה רוחנית בקנין השלימות בחרטה ווידוי ותשובה ובהרבות מעשים טובים ובמצות החג, עכשיו תעסקו יום אחד בהעכבה עמי, ר"ל שתעשו לכם גדרים וסייגים לבל תפרדו שוב ממני שקשה עלי פרידתכם, ר"ל שתשובתכם ששבתם מרוצה אצלי תמיד בכל שנה ושנה, ומה שקשה עלי, הוא רק פרידתכם אחר כך ממני, ובכן תראו שלא תפרדו עוד, והבן כי נכון הוא בס"ד, ועיין בעוללות אפרים (בחג הסוכות מאמר קע"ד) מ"ש שם על אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו (סוכה נ"ג ע"א), ומ"ש שם בענין ד' מינים, ובפסוק (תהלים קלג ג) כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם, ושם כי האדם נמשל לעץ השדה, ויש פרי הדר כמו אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג י), ויש פרי מגונה כמו הנני מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם (ירמיה ל יט). ונקדים עוד מה שמפרשין העולם על הפסוק והדרת פני זקן, על פי הזוהר (ח"ג רכ"ז ע"ב) ברישא דקרא מפני שיבה תקום, ועל פי אמרם אשרי ילדותינו שלא ביישה וכו', וכונת הפסוק כי הן עודך בימי נעוריך לפני שיבה תקום בתשובה ומעשים טובים, ואז תהדר פני זקנה שלך. ונקדים עוד דנ"ל לפרש המאמר (סוכה נ"ג) אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו, על פי מ"ש השל"ה בענין תלמידי חכמים שנקראו זקנים, והפסוק ואברהם זקן בא בימים, והפסוק (בראשית מז ט) ימי שני חיי מעט ורעים, על פי דברי הזוהר פרשת ויחי (ח"א רכ"א ע"ב) על ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית מז כט) (והובא בדברינו בהפטורת חיי שרה עיין שם). והנה מבואר מזה דאם הילדות גם כן טוב, הוי זקנה ע"ד אמת, מה שאין כן אם הילדות הבל, אם כן הזקנה הוא על דרך שקר ולא על דרך האמת, ואין ביוש גדול מזה. ונקדים עוד דהאלשיך פירש על הפסוק (שמות יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שאור וגו', דימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ י), הוי כמו שבעה ימים, וביום הראשון היינו בעשרה הראשונים בילדותו. והנה נ"ל לפרש הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון, על דרך רמז ומליצה אשר מזה יבא אל יסוד השלימות. א', שיזכור את בוראו בימי ילדותו, דההתחלה והראשית הוא יותר מהכל, והנה מעלה זו מצאנו באברהם. ב', שכל השלימות הנקנה, יהיה אצלו כיתד שלא תמוט, ומעלה זו מצאנו ביצחק שהמעלה שקנה בהר המוריה שנבחר לעולה תמימה, שוב לא נעדר ממנו בשום פעם, כמו שפירשתי על המדרש (ב"ר ס' י') מהיכן יצא, רבי יהושע אומר מהר המוריה (בפרשת חיי), וכל ימיו היה כפות לעולה על גבי המזבח, והבן זה. ג', שלא יעצרהו הגשם והשלג ושום מונע, וכמ"ש למעלה לפרש הפסוק (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ובפסוק (תהלים עב ה) יראוך עם שמש. וזה מצינו ביעקב שאף שהיה מטופל בבנים, לא טרדה אותו מעבודת השי"ת. ונ"ל שבזה יובן המדרש (פרשת וישב, ב"ר פס"ח י') כשאמר יוסף והנה השמש והירח וגו' (בראשית לז ט), אמר יעקב מי גילה לו ששמי שמש, שנאמר (בראשית כח יא) וילן שם כי בא השמש, דהיינו ששמע המלאכים אומרים אתא שמשא, עד כאן. ולא ביאר הטעם מפני מה נקרא שמש. ולפי מ"ש אתי שפיר, דהיה לו בחינת שמש שלא חש על המונעים כנ"ל, והבן. המעלה הד', אחר כל זה השלמות, הענוה והשפלות ואינו מחזיק טובה לעצמו, כמו שפירשתי על הפסוק (מלאכי סי' א' ב) אהבתי אתכם וגו' ואמרתם במה אהבתנו, הואיל ואמרתם במה, והבן. ומעלה זו מצינו ביוסף שאף שהיה מלך, החזיק עצמו לשפל מכולם, כמו שפירשתי בפסוק (בפרשת (וישב) [ויגש] [בראשית מה ה]) כי למחיה שלחני. ולכך בפעם שהנהיג את עצמו ברבנות, נענש ומת קודם לאחיו כאמרם ז"ל (ברכות נ"ה ע"א). וזה פירוש הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ולא המגונה, כפות תמרים וגו' והמעלה שיש בו טעם, יהיה כפות עליכם כיתד שלא תמוט, וענף וגו', ר"ל אף אם אתם כהדסה הדוק בעלין, מורה על העול והטיפול, אף על פי כן תחזיקו בעבודתכם לבל ירף ממנו, וערבי נחל, ר"ל עם כל זה תהיה בעיניכם כערבי נחל, ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, והבן.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו'. האר"י הק' ז"ל כתב אשר עצרת הוא גמר הזווג שאז זמן קליטת הזרע. והענין הוא כי כמו שבהבריאה בכלל בהתחלה בעת שהיה כלול דכר ונוקבא לא היה הזווג פב"פ כדאיתא בזוה"ק (תזריע מד.) בגין דהות בסטרוי והוי כחדא מאחורא וכו' מה עביד קב"ה נסר ליה וכו' ואייתי לה למהוי לקביל אנפוי נהירין אפין באפין וכו' שכל זמן שלא נגמר הדרגא האחרונה מהבריאה לא היה יתכן שיהיה אפין באפין. כך הוא נמי בכל שנה בפרט נתעורר בההתחלה מזאת התרדמה וזהו בר"ה שנקרא בכסה שאז נכלל בחזרה כל הבריאה אל השורש ועל זה כתיב מנשמת אל יתן קרח וזאת היא בחינת תרדמה ובאמת מתחיל מזאת התרדמה כל הבנין מהנוקבא כי בחינת תרדמה שנתהוה בהבריאה זה הוא בעצמה כל בריאת הנוקבא כענין שאנן נסבינן מזכר שמור היינו מאותו המאמר בעצמו שאומר השי"ת שובו לכם לאהליכם נתהווה בישראל שמור לנוקבא ככה אחר שנפלה הבריאה בבחינת תרדמה נשארה ממילא בבחינת נוקבא וזהו דאיתא (שם) מה עבד קב"ה נסר לה וכו' וזאת הנסירה היה בעיקר שורש החיים כדאיתא בלקוטי תורה (בראשית ו) דע כי הצלע שנבנית ממנה הוא צלע החמישית בסוד נקבה נקב ה' כי מהצלע החמישית יצאה וכו' וביוה"כ הוא גמר הנסירה ובשמיני עצרת אז הוא ויביאה אל האדם למהוי לקבל אנפוי נהירין אנפין באנפין שאז הוא גמר הזווג. כי הנה הי"ג ימים שמיוה"כ לשמיני עצרת רומזים על הי"ג נפה שהעומר היה מנופה כד' בגמ' (מנחות) וכמו שאמר א"ז מו"ר הגה"ק זצל"ה שעומר רומז על קדושת זווג לזה היה מנופה בשלש עשרה נפה ועל זה הזווג רומזין הי"ג ימים לפני עצרת שית מתתא לעילא שהם הברורין מצד האדם ונגד זה מנהיר השי"ת ג"כ שית מעילא לתתא וביום שמיני עצרת שהוא יום הי"ג נזדווגו ביחד עבודת אדם עם אור רצונו ית' בזווג גמור עד שמאיר הכרה מפורשת כדכתיב זאת הפעם עצם מעצמי וגו' היינו שהבריאה מכרת את עצמה מהשורש שאז היה דכר ונוקבא כחדא נפקין וזאת ההכרה הוא עיקר הכלי להולדה כי כל עוד שלא היה ניכר זאת הפעם עצם מעצמי וגו' לא היה נקרא אותו הזווג למינהו ולא היה כלי להולדה כענין כלאים שנסתר ונעלם השורש מהדבר אי אפשר שיצמח מזה הולדה אכן בזה היום שניכר בהזווג השורש אז הוא זמן קליטת הזרע להולדה. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויגש רח:) ולא עמד איש אתו בזמנא דקב"ה אתי לאזדווגא בכנסת ישראל בהתודע יוסף אל אחיו בזמנא דקב"ה הוה מתחבר בהו בישראל בגין דאינון נטלי בלחודייהו ולא חבורא דעמין עכו"ם בהדייהו בג"כ ביום השמיני עצרת תהיה לכם דהא בזמנא דא איהו קב"ה בלחודוי בחבורא חדא עם ישראל וכו' והוא כי ביוה"כ הוא זווגא דאימא כדאיתא בזוה"ק (אמור ק) ויסוד אימא קצר ויסוד אבא אריך אף שיסוד אימא נמשך נמי מיסוד אבא אכן הוא קצר כמבואר בהאר"י הק' ז"ל היינו כי אחר שנגמר הנסירה ונעשה התחלקות עד שנתפשט האור בכמה לבושים והסתרות ואומא אוזיפת מנאה לברתה (זוה"ק הקדמת בראשית) ואין לסמוך רק על אותה אהבה שהוא מן השורש ועליו נאמר איש כי יקח את אחותו חסד הוא. אכן אחר שהלכו ישראל דרך כמה ברורין בזה החודש הנקרא ירח האתנים דתקיפי במצות ואז כשמכירין את אהבה והאחדות מהשורש זהו תכלית הזווג להולדה הנקרא זווגא דאבא שיסוד אבא ארוך הבוקע כל הסתרות והזווג הוא בקירוב בשר בלי שום לבוש וזהו לא עמד איש אתו וגו' כי בשעתא דאשת חיל בדקת עצמה אשת זנונים עורקת מקמה וכו' כד' בזוה"ק (אמור צז):

ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' איתא בזוה"ק (פנחס רנו:) וביום השמיני עצרת פר אחד איל אחד הא אוקמוה מארי מתניתא למלכא דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה וכו'. הזוה"ק מבאר בזה המשל גודל הארת שמיני עצרת שבו מנהיר השי"ת שעיקר השלימות ממלכות שמים אינו נגמר כי אם ע"י עבודת ישראל ולזה נקראו ישראל בני מלכים יען שעיקר המלוכה מכביכול ית' נגמר רק על ידם וזאת מראה השי"ת אחר כל העבודות של ימי החג שהיו ישראל מקריבים שבעים פרים נגד שבעים אומות כי כל עוד שהפרי אינו נגמר וצריכה עדיין להקליפה אזי צריכין להתפלל גם על הקליפה ולזה היו צריכין להקריב שבעים פרים נגדם כי היו צריכין עדיין ללקט מהם איזה טובה. אבל אחר שנגמר בישול הפרי שוב אינו צריכה עוד להקליפה וזורקין אותה החוצה. וגמר בישול הפרי הוא בעצרת. וזהו דאיתא כאן למלכא דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה. היינו שמראה בו השי"ת שגם כל הטובות שהיו מלקטים ישראל מלפנים בימי החג היה להם באמת שייכות לישראל בשורשם גם אז אלא שמלפנים היה כל אלו הטובות בשביה אצל האומות כענין שמצינו כמה נפשות יקרות שטרם שנתכללו בישראל נתלבשו בנשמתין דגיורין כד' בזוה"ק (סבא משפטים) אבל באמת היה מגיע אלו הטובות לישראל עוד מהשורש: