ציטוטים על במדבר כט:לה

ביום השמיני עצרת תהי' לכם. כי בימי הסוכות יש אחיזה להאומות שהם בחי' ז' המדות שבעים נפש דכתיב יצב גבולות עמים כו'. אבל במקום שיש התגלות הארה מעולם הבא כמו בשבת דהוא מעין עולם הבא. שם אין מגע נכרי כלל כדכתיב אות היא ביני וביניכם. וכמו כן שמ"ע הוא לכם דייקא. והנה חכמים קבעו בשמיני עצרת שמחת תורה. ונראה שהוא רמז ללוחות אחרונות דאיתא הראשונות שהיו בקולות שלטה בהן עין אין לך יפה מן הצניעות. וביוהכ"פ נתרצה הבורא ית' לבני ישראל והוריד מרע"ה לוחות אחרונות. וב' אלו הענינים נעשים בכל שנה. בשבועות מתן תורה הוא רמז למדריגה ראשונה צדיקים גמורים. ואחר ימי תשובה זוכין בנ"י ללוחות אחרונות והם בהסתר. לכן אין זה מפורש בתורה. וגם הוא בא ע"י ההסתר בימים הנוראים שהם ימי הדין. לכן נאמר ע"ז בכסה ליום חגינו. לכן יש מקודם ימי הסוכות פרי החג הכל כדי שלא ישלוט עין הרע. וכל אחד מע' שרים שמח בחלקו שחוטפים לעצמן משפע היורדת לכל השנה. אבל בנ"י עיקר שמחה שלהם בתורה שהיא כולל כל החיים. ומרמז להם הכתוב שהם יקחו משורש העליון ולא יתדבקו בגשמיות השפע. רק ביום השמיני עצרת כו'. והיא התורה שורש כל הבריאה כמ"ש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית. ע"י ששורש וראשית הכל בתורה. וכמו דאיתא שהחזיר הקב"ה לבני עשו כו' שיקבלו התורה כו'. כעין זה מתקיים עתה בחג שיש קצת התקרבות לע' אומות. וכשרואה כביכול הבורא ית' שאין בהם ממש מחזיר הכל לבנ"י. והוא שמחת תורה ממש. שהתורה שמחה במה שנתברר כי בנ"י נאמנים ונבחרים להשי"ת. וכמ"ש אוי לבריות מעלבונה של תורה. ופרשנו שם שיש לבני ישראל כל כך דביקות לתורה. עד שע"י ביטול שלהם מתורה יש עלבון ח"ו לתורה. מכש"כ להיפוך לטובה תנו עוז לאלקים כביכול. ע"ז שבנ"י נטהרו בימים אלו אחר יוהכ"פ שמחה התורה מה שיעסקו בטהרה בתורה מכאן ואילך:

במדרש ע"פ ביום השמיני עצרת תהי' לכם. יספת לגוי ה' נכבדת כו'. כי שמיני עצרת הוא הוספה כי הג' רגלים הם עמודי השנה אשר הם נקבעים ומוכרחים להיות בישראל. כמ"ש שלש רגלים כו'. ועליהם העולם עומד. והם בחי' ג' אבות. ושמיני עצרת הוא תוספת בחי' דהמע"ה דלית לי' מגרמי' כלום. רק שהוא התאספות כל הג' רגלים כענין כל הנחלים הולכים אל הים. והוא בחי' שבת קודש שמתגלה בו אור שבעת הימים בחי' שמיני. כי כל הארה שלמעלה מהטבע נקרא תוספות ובחי' זו מיוחד רק לבנ"י. וסוכות הוא קיום הבריאה. ושמ"ע הוספה ממה שלמעלה. ואיתא כי הוא רגל בפ"ע ברכה לעצמו ויש בו כמה פירושים. והפשוט הוא כי כל רגל משאיר ברכה על כל השנה כמ"ש ברכת מועדיך. ושמ"ע יש בו ברכה בפ"ע המיוחד רק לבנ"י כנ"ל:

ביום השמיני עצרת תהיה לכם. במד' יספת לגוי ה' כו'. כי שבעת ימי החג הם תיקון ז' המדות. ובשמיני הוא המשכה מעולם העליון. וזה אינו יכול להיות רק לבנ"י עפ"י המד' בפרשת שמיני חצבה עמודי' שבעה שלחה נערותי' תקרא. וכתבנו שם באורך כי אחר תיקון המעשים צרכין למשוך הארה מלמעלה. וזה הוא תוספות מרובה על העיקר. ומלשון מקרא קודש שכתבנו לעיל. וחג זה הוא בחי' תוספות. כי הג' רגלים הם ג' עמודים בזכות ג' אבות העולם. ושמ"ע יתכן לומר שהוא בחי' מרע"ה שהמשיך הנהגה חדשה. אש דת. מלמעלה מהטבע לגמרי. לכן הג' מועדות יש לכל אחד מצוה מיוחדת. מצה. שתי הלחם. לולב וסוכה. ושמיני עצרת אך שמח בלי התפשטות והכנות לזה. רק התגלות פנימיות שמחת הלב מה שבאמת קשה לנו להשיג את זאת שהיא התפשטות הגשמיות. ובזמן המקדש בוודאי הי' מתקיים בפועל. שהוא הבטחה ג"כ. אחר קיום מצות החג ושמחתם לפני ה' כו' אח"כ והיית אך שמח. ועתה עושין שמחת תורה. שע"י התורה נזכה לעורר שמחה שמעולם על ראשם של ישראל: