וְאִם־לֹ֤א תַעֲשׂוּן֙ כֵּ֔ן הִנֵּ֥ה חֲטָאתֶ֖ם לַיהוָ֑ה וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם׃
אגרא דכלה
ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לי"י ודעו חטאתכם וכו' (במדבר לב כג). יש להתבונן הנה כבר אמר מקודם שאם לא יעשו כזאת המה חוטאים, והוא במה שאמר והנה קמתם וכו' תרבות אנשים חטאים (במדבר לב יד), וקיימו עליהם להחלץ חשים (במדבר לב יז), ואם הוא כדי שיהיה תנאי כפול, בכאן אינו מבואר כלל מה יהיה כשלא יעשו כדבריהם, רק אחר כך בציוו משה לאלעזר ויהושיע. והנראה דהנה הם אמרו ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל, דמורה מדבריהם שלא ירצו רק לתקן החשש שחשש משה פן יניאו את לב בני ישראל, על כן קבלו על עצמם שילכו עמהם למלחמה, אבל בזולת החשש הזה יותר היו חפצים לשבת בבתיהם, ובאמת גם בזה לא יתרצה הש"י כיון שהמצוה מוטלת אקרקפתא דגברי להוריש הגוים, החיוב מוטל עליהם לעשות המצוה בציוו בוראם אשר קדשם במצותיו וצום, ובפרט שהוא מצות עשה דאורייתא וצריכה כוונה לכוין לצאת ידי חובת המצוה, ובזולת זה לא יצאו ידי חובתם ומיקרי בטול מצות עשה, הגם שבית דין של מטה אין מענישין על זה כיון שעל כל פנים עשו, וגם אפילו ביטול מצות עשה לגמרי מחוייב מרדות רק מדרבנן, אבל בית דין של מעלה מענישין אעשה, ובפרט בביטול לגמרי, (אפשר אפילו שלא בעידן רותחא), בעידן רותחא ודאי כדאמר מלאכא לרב קטינא (מנחות מ"א ע"א). וז"ש להם משה אתם אומרים שתעברו לפני בני ישראל, הנה בזה תתקנו החשש שאמרתי, אבל מכל מקום לא תקיימו המצות עשה כאשר לא תעשו במצות הש"י. וז"ש להם בכפל אם תעשון את הדבר הזה (במדבר לב כ) היינו שתעברו חלוצים, אבל באופן זה אם תחלצו לפני י"י דייקא למלחמה, ולא לפני בני ישראל לבד לתקן החשש, אז והייתם נקיים מי"י ומישראל (במדבר לב כב), מה שאין כן אם לא תעשון כן רק כמו שאמרתם לפני בני ישראל, הנה חטאתם לי"י על כל פנים מחמת שלא תצאו ידי חובת המצוה בזולת הכוונה, כי מצות עשה דאורייתא צריכה כוונה. וז"ש ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם, על כל פנים בעידן רותחא דמענישין ח"ו גם אעשה, זה מה שנ"ל: