חסידות על במדבר לב:כה

ויענו בני גד ובני ראובן לאמ"ר את אשר דיבר י"י לעבדיך כן נעשה (במדבר לב לא). צריך לתת לב מהו הלאמ"ר. גם מ"ש את אשר דבר י"י וכו', היכן דיבר, הגם שודאי משה לא עשה מדעת עצמו, עם כל זה למה דברו הלשון הזה כיון דלא פורש מאמר הש"י, והרי לעיל אמרו עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה (במדבר לב כה), כאשר אדני דבר (במדבר לב כז). וגם אומרם כן נעשה, כ"ן מיותר, והוה להו למימר נעשה. והנראה דהנה חז"ל (נדרים י"א ע"א) למדו מכאן דיני תנאי, על פי דת ודין תורתינו הק' תנאי כפול וקודם למעשה, והן קודם ללאו. והנה הדינים הללו בודאי אדון הנביאים למדם מפיו ית' בקיבולו כל התורה, וזכו בני גד ובני ראובן שיתחדש הלכה על ידם ותהיה מבוארת לישראל. והנה בראותם דכפל משה התנאי ואומרו הן קודם ללאו, הבינו דכן הוא הדין בתנאי לדורות עולם, כי ללא צורך לא הוכפל התנאי בדבריו בכאן, ואזי קיימו וקבלו על עצמם להתנהג כן בדיני תנאי לדורות עולם. וז"ש ויענו בני גד ובני ראובן לאמ"ר לדורות הענין הדין הזה, את אשר דיבר י"י אל עבדך להתנהג כן בהלכות תנאי, כן נעשה בכל התנאים שיזדמנו לידנו, על כן אמרו כ"ן, ר"ל בדוגמת התנאי הזה, כי לגופא לא הוצרך לך לכפול התנאי, כי כשאנחנו נעבור חלוצים וכו' אז ואתנו אחזת וכו' (במדבר לב לב), והכפל ממילא מובן, וע"כ הוא ללמד דעת משפטי התורה:

ויאמר בני גד ובני ראובן וכו' (במדבר לב כה), טפינו נשינו מקנינו וכו' (במדבר לב כו), ועבדיך יעברו כל חלוץ לצבא לפני י"י וכו' (במדבר לב כז). למה נאמר ויאמר לשון יחיד. הנראה להיות הם ראו שנכשלו בשתים בדיבורם, אחת שאמרו לפני בני ישראל ולא לפני י"י, וגם שהקדימו בהמתם לטפיהם (במדבר לב טז) דעל זה גם כן הוכיחם כפירוש רש"י, שוב חששו לנפשם להיות המדברים רבים, פן שוב יצא מפי אחד דבר שאינו הגון, וביררו להם איש נכבד לדבר בעד כולם, ותיקן הכל בדיבורו שאמר לפני י"י, וגם הקדים הטף למקנה, על כן נאמר ויאמ"ר לשון יחיד, זה מה שנ"ל: