וַיְצַ֤ו לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אֵ֚ת אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֵ֖ת יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֑וּן וְאֶת־רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אגרא דכלה
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמ"ר (במדבר ל״ב:כ״ח) להבין הלאמ"ר. וגם למה דוקא לראשי המטות. וגם נצחיות התורה מלמדת לנו בכל עת דרכי הש"י, והנה אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף על פי כן יש לרמז דהכי קאמר וידבר משה אל ראשי המטו"ת, (היינו הגדולים שבישראל אשר להם יכולת וכח להטות לבב העם לעבודתו ית"ש, ולכך קראם ראשי המטות, דיבר אליהם משה) לבני ישראל לאמר, (היינו שיאמרו לבני ישראל) זה הדבר אשר צוה י"י, (היינו שיאמרו להם דבר תורה כזו שיורה להם איזה דרך לעבודתו ית"ש, ולא שיאמרו להם דברי חריפות אשר לא יצא להם מזה דרך לעבודתו ית"ש), הגם דקוב"ה חדי בפלפולא, עם כל זה העיקר להורות לעם הדבר אשר צוה י"י, וכמ"ש המג"א ריש הלכות פסח (או"ח סי' תכ"ט ס"ק א') עיין שם: