נַ֣חְנוּ נַעֲבֹ֧ר חֲלוּצִ֛ים לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאִתָּ֙נוּ֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָתֵ֔נוּ מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃
ישמח משה
במסורה ג' פעמים נחנו. כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב יא). נחנו נעבור חלוצים (במדבר לב לב). נחנו פשענו ומרינו (איכה ג מב). עיין בבעל הטורים כאן ובפרשת מטות, (והנה במנחת יהודה פרשת מטות מצרף לזה נחנו מה (שמות טז ז). אבל זה אינו, דשם כתיב ונחנו, ויפה כיון בעל המסורה לחשוב רק ג'). ועל פי דרך בעל הטורים י"ל גם כן קצת באופן אחר, נחנו פשענו ומרינו כשמכרנו את יוסף, הואיל וכלנו בני איש אחד נחנו ואיך מכרנו אחינו בשרינו, לכך נחנו נעבור חלוצים למלחמה. ואני לעצמי נ"ל על פי הגמרא (ויק"ר כ"ו ב') דדורו של שאול היו צדיקים, ועל ידי שהיה בהן דלטורין יוצאין למלחמה ונופלים, ודורו של אחאב שעבד עבודה זרה, ועל ידי שלא היה בהן דלטורין דלא גילה שום אדם על עובדיה שהחביא מאה איש (מלכים א' יח ד), והיה בהם אחדות, יוצאין למלחמה ונוצחים, שנאמר (הושע ד יז) חבור אפרים עצבים וגו'. ועל פי זה מבואר כלנו בני איש אחד נחנו, דהיינו שאחדות בינינו כדרך אחים, אם כי נחנו פשענו ומרינו, מכל מקום נחנו נעבור חלוצים, ר"ל נוכל לילך למלחמה כנ"ל. ולדעת המנחת יהודה שמצרף לזה ונחנו מה, ונראה טעמו שהוא"ו רק פעולה הוא ולא מעצם התיבה, ואינו דומה לאנחנו שהאלף מעצם התיבה, יש לפרש גם כן על דרך שכתבנו כלנו בני איש אחד נחנו, שיש בינינו אחדות אם כן נחנו מה, כלומר נחנו נהיה מה שנהיה, אפילו אם נחנו פשענו ומרינו, מכל מקום נחנו נעבור חלוצים למלחמה כי ה' בעזרתינו.
אגרא דכלה
ויענו בני גד ובני ראובן לאמ"ר את אשר דיבר י"י לעבדיך כן נעשה (במדבר לב לא). צריך לתת לב מהו הלאמ"ר. גם מ"ש את אשר דבר י"י וכו', היכן דיבר, הגם שודאי משה לא עשה מדעת עצמו, עם כל זה למה דברו הלשון הזה כיון דלא פורש מאמר הש"י, והרי לעיל אמרו עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה (במדבר לב כה), כאשר אדני דבר (במדבר לב כז). וגם אומרם כן נעשה, כ"ן מיותר, והוה להו למימר נעשה. והנראה דהנה חז"ל (נדרים י"א ע"א) למדו מכאן דיני תנאי, על פי דת ודין תורתינו הק' תנאי כפול וקודם למעשה, והן קודם ללאו. והנה הדינים הללו בודאי אדון הנביאים למדם מפיו ית' בקיבולו כל התורה, וזכו בני גד ובני ראובן שיתחדש הלכה על ידם ותהיה מבוארת לישראל. והנה בראותם דכפל משה התנאי ואומרו הן קודם ללאו, הבינו דכן הוא הדין בתנאי לדורות עולם, כי ללא צורך לא הוכפל התנאי בדבריו בכאן, ואזי קיימו וקבלו על עצמם להתנהג כן בדיני תנאי לדורות עולם. וז"ש ויענו בני גד ובני ראובן לאמ"ר לדורות הענין הדין הזה, את אשר דיבר י"י אל עבדך להתנהג כן בהלכות תנאי, כן נעשה בכל התנאים שיזדמנו לידנו, על כן אמרו כ"ן, ר"ל בדוגמת התנאי הזה, כי לגופא לא הוצרך לך לכפול התנאי, כי כשאנחנו נעבור חלוצים וכו' אז ואתנו אחזת וכו' (במדבר לב לב), והכפל ממילא מובן, וע"כ הוא ללמד דעת משפטי התורה: