Chasidut על בראשית 12:3

ד גם יתבאר הכתוב, כי הנה חז"ל (שמות רבה ל"ג, א') פתחו פתחא להאי פרשתא מהכא, ויקחו לי תרומה הדא הוא דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, ולא נודע בדבריהם ז"ל מה ענין זה לזה, וגם המפרשים לא פירשו בזה. ומה שנראה לדעתי על דרך שאמרתי בפירוש מאמר חז"ל (זוה"ק תצא רפ"א.) איזהו חסיד המתחסד עם קונו, על פי מאמר חז"ל (סוטה ל"ח:) כל כהן שמברך מתברך וכו' שנאמר (בראשית י"ב, ג') ואברכה מברכיך. וכן אמרו (ילקוט רמז תתק"ן) בפסוק (ישעיה ל', י"ח) לכן ירום לרחמכם וגו' כל ימיו של משה לא נקרא איש האלהים עד שבירך את ישראל וכו' עד כאן. והטעם לזה אמרתי על דרך אומרם (בבא קמא צ"ב.) כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך וכו' הוא נענה תחילה, כי זה המתפלל על חבירו ומבקש רחמים מאת ה' שיושיעו ה' להצורך אליו כמו רפואה או בנים וכדומה, הנה כאשר יפעל בתפילתו וימשיך לזה שהתפלל עליו ישועה מאתו יתברך, מוכרח אור הישועה הלז לירד דרך הצינורות ממקור הברכות עד שורש נשמת זה המתפלל כי הוא הוא הממשיכו ואי אפשר להמשיך כי אם תחילה לשורש נשמתו, ואחר כך תרד הישועה לאיש אשר התפלל עליו דרך הצינורות היורדות מנשמה לנשמה כי כל נשמת ישראל אחד ומתאחדים בצינורות הידועים, וממילא כאשר הוא צריך לאותו דבר, הרי תחילה בא הישועה לשורש נשמתו ותיכף הוא נענה תחילה, כי הגיע אור הישועה מדבר הזה לשורשו, ואחר כך תוכל גם כן להתמשך לחבירו. וכן הוא בברכה כי מי שמברך את ישראל הרי ממשיך הברכה ממקור הברכות לנשמת ישראל בכלל. אבל הכל צריך להיות תחילה על ידי שורש נשמתו כי הוא המשיך הברכה הזאת, וממילא הוא מתברך תחילה בכל הברכות והישועות שבירך לישראל.

ויתברכון בדילך. מפרש "בך (בראשית יב ג), בשבילך, ר"ל כי כל העולם ניזונין בזכותו, והוא עיקר המציאות, ואפילו האומות שנבראו לצוותא, ניזונין מתמציתו:

ואברך ית כהניא דפרסין ידיהון בצלו. פירש כן דקשה ליה דהוה ליה למימר ואברך, מהו ואברכ"ה (בראשית יב ג). ובתוספת ה' רמז על הה' אצבעות הכהנים, וגם רמז בסוף התיבה "כה, על ברכת כהנים הנאמר בהם (במדבר ו כג) כ"ה תברכו, ובלעם דמלטט יתהון וכו', פירש כן לפי המסורת הנקודה, מברכיך בפתח הריש הוא לשון רבים, ומקללך הלמד ראשונה בסגול והשניה בשו"א, הוא לשון יחיד, ואלו היה לשון רבים, הוה ליה לנקוד ומקללך הלמד ראשונה בשוא והשניה בסגול. לכך פירש דקאי על יחיד הוא בלעם הרשע, ומה שהוסיף ויקטלונ"י' לפתג"ם דחר"ב, דקשה לו דהוה ליה למימר ומקללך אקלל, ועוד דלא מצינו בתורה שקילל את בלעם, רק שהרגו פנחס (במדבר לא ח). אבל בתיבת אא"ר נרמז הענין אחתוך את ראשו בר"ת, נ"ל: