אגרא דכלה
במה אדע (עט) כי אירשנה (בראשית טו ח). בשני תיבות אלו (פ) סוד גאולה אחרונה, על פי חשבון זוהר חדש בפרשת וישב (מ"ט ע"א) לחשבון רד"ו (פא) שנה, ובזה הגלות שבע פעמים רד"ו (פב), הרי אלף ת"ע, שביק לאלפא קמא (פג), ונשאר "עת לעשות (פד) לד' (תהלים קיט קכו), כשהפרו תורה "זכו (אפשר צ"ל לא זכו) יהיה (פה) "בעתה (סנהדרין צ"ח ע"א, ישעיה ס כב), ומתחילת הבריאה הקב"ה מגיד מראשית אחרית (פו) "יהי "אור "ויהי "אור (בראשית א ג), והוא חשבון שהיו ישראל במצרים ת"ל שנה (שמות יב מ), ואחר כך מ' שנה במדבר עד (פז) בואם אל ארץ נושבת (שמות טז לה) אל המנוחה ואל הנחלה. (פח) וזה סוד ויוציאם "מכור "הברזל (דברים ד כ), "כור "הברזל עולה ת"ע. וז"ש (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם "מלך "מצרים (פט) (ט"ס וצ"ל להלוך), שלא השלימו. וזה סוד (בראשית לז יד) וישלחהו "מעמק "חברון, (צ) (ב"ר פפ"ד י"ג) עצה העמוקה (צא) (מאותו צדיק) הקבור בחברון, שהוא אברהם הקבור שם, שרצה לתקן (צב) קלקול של אדם הראשון שחטא בשם הויה (צג) אב"א, וקלקול של הבל (צד) שחטא בשם אהיה אימא, וראי' שהוצרך אברהם לתקן חטא של הבל, לבד הנפש אשר תיקן אברהם בגלגולו נפשו של אדם הראשון בענין עבודה זרה שקלקל אדם הראשון, וקיים בנפשו (צה) פסילי אלהיהם תשרפון באש (דברים ז כה), ושיבר צלמי אביו, ויצא ממנו פסולות ישמעאל שהיה מצחק בעבודה זרה, ולכן נקרא "אדם (צו) הגדול בענקים (יהושע יד טו), והוצרך לתקן גם כן חטא "הבל, כמ"ש הקב"ה קום "התהלך "בארץ "לארכה (בראשית יג יז), ר"ת "הבל. לכן היה "אברהם "הלוך "ונסוע "הנגבה (בראשית יב ט) (צז), גושפנקא דאתשרו (אולי שצ"ל דאתחתם) ביה שמיא וארעא, "את "השמים "ואת "הארץ (בראשית א א), שהוא ר"ת שם אהו"ה, (שני אותיות ראשונות משם אהיה), ושני אותיות אחרונות משם הויה ו"ה, כי בזה החשבון שהיו ישראל "בכור "הברזל, (צח) תיקנו שני שמות אלו (צט) אבא ואמא הויה ואהיה, שהוא סוד "זוכר חסדי (ק) אבות (תפלת י"ח) (קא) ע"ב קס"א, שהוא מילוי הויה ואהיה ביודי"ן, שהוא מוטל על אבות העולם לתקן, ואבות תיקנו (קב) "רגל המרכבה שהוא ע"ב קס"א, לכן אמר (בראשית יב ה) את הנפש אשר "עשו (קג), על רבים קאמר (קד), ר"ל שתיקן הנפש אשר עשו (קה) אבא וברא, שהוא אדם והבל בחרון אפו של (קו) עולם, הוצרך אברהם לתקן. והנה ידוע י' פעמים הויה עולה "חברן, י' פעמים אהיה עולם עמ"ק. וז"ש וישלחהו "מעמק "חברן, לתקן ב' שמהן אילין שניהם יחד, על כי (קז) "עת לחננה כי בא מועד (תהלים קב יד) של גאולה כבר בא, מאחר שהיו ע"ת שנה בגלות, אז "עת רצון. והנה תיקון (קח) הויה ואהיה, הוא נרמז "במה "אדע כי אירשנה, ב' שמות אלו בגימטריא "במה "אדע, נוטריקון א'לף ד' מאות ע', אז אורישנה לכל עשר אומות קני וקניזי וקדמוני (בראשית טו יט), (קט) שהראה לו הקב"ה אחר כך לכל ד' מלכיות, גם (קי) גלות מצרים הראה לו, כי מן גלות מצרים נודע זה הגלות (קיא) האחרון, שהראה לו אחר כך שירד העיט (קיב) על הפגרים (בראשית טו יא):
אגרא דכלה
או אמר במחזה (בראשית טו א) לשון תרגום, לפי שאברהם היה קדמאה לגרים, שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות, וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נג"ה, שהיא נקראת תרגום (רלב) בסוד שנים מקרא ואחד תרגום, (רלג) שמתקנין בערב שבת קליפת נג"ה, דשרי בחיבורא (רלד) ומסיים בפירודא, ז"ש (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקליפת נג"ה (רלה), שמסיים בפירודא נ"א נוטריקון "נגה "ארמית, לכן נקרא אברהם אב "המון "גוים "נתתיך (בראשית יז ד), ר"ת א"ב נג"ה, שהוא אב שתיקן נג"ה בכל הגרים, וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך, בסוד קליפת נג"ה שניתקנה בימי יון, כ"ש בהתחלת חכמה בסוד מלך עוזר ומושיע (רלו) ומג"ן (תפלת י"ח). וז"ש אנכי "מגן "לך דייקא, שבברכה דילך שהוא ברכת מגן אברהם, שם נתקנה קליפת נג"ה שנקרא מחז"ה, שהוא סוד תרגו"ם, והוא סוד ויפל תרדמ"ה על אברם (בראשית טו יב), שהוא בגימטריא תרגו"ם, ויהי השמש לבוא, שהוא סוד ערב שבת בין השמשות שאז קליפת נגה עולה למעלה, והוא סוד העי"ט (רלז) על הפגרים (בראשית טו יא), והנה תנור אש (בראשית טו יז) הוא סוד שלהוביתא (רלח) דנחתא מתחות כרסייא, בסוד בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח), לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון, והוא גרם קליפת נג"ה (רלט) נכנסה כולה בטומאה ותרדמה שלו (רמ), אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן, מזה (נ"ל צ"ל לז"ה) הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות, שאז באותו פרק גם כן קליפת נג"ה עולה למעלה, בסוד (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה הוא העולה קר"י (רמא) על הקרבן הוא העולה כתיב, (רמב) שבאותו הפרק אדם רע בליעל רוצה גם כן לעלות עמה, ונפקא שלהוביתא דאשא מתחות כרסייא. גם רמז בענין קרבנות, ד' קליפות שראה יחזקאל (א ד), כל אחת היא משולשת בסוד (רמג) ושלשים על כולו (שמות יד ז), עגלה משולשת (בראשית טו ט) לקביל רוח סערה, אי"ל משולש לקביל ענן גדול, עז משולשת לקביל אש מתלקחת, ותור וגוזל לקביל קליפת נוגה, וקרא אותו (רמד) תו"ר שהוא עוף טהור, כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך, ואם אינם זוכים, אזי הוא סוד גוזל שממית בידים תתפש, שהוא גוזל השפע מישראל (רמה) ונכנס כולו בטומאה, בסוד טיקלא (רמו) שהוא דמעת העשוקים אשר (רמז) אין לה מנחם (קהלת ד א), וכן "אימה "חשכה "גדלה "נפלת, רומז על ד' קליפות אלו מלמטה למעלה (רמח), כנגד קליפת נג"ה אומר נפל"ת, שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירא, כשישראל זוכין היא בעלייה, כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה (רמט), ומזה הטעם אמר ידוע תדע (בראשית טו יג), ידוע שאני מפזרם (רנ), בסוד פזר לרשעים נאה לעולם (סנהדרין ע"א ע"ב), (כמדומה שצ"ל פזר לצדיקים רע לעולם נ"ל), תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החיבור, כי ג"ר יהיה זרעך, שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפת נגה ולהעלות נשמות של גרים, לכן (רנא) ת' מאות שנה לקביל ד' קליפין, כל אחד כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת':
אגרא דכלה
וירד "העיט על הפגרים (בראשית טו יא). העיט הוא עוף טמא ודורס, ורמז להיצר הרע המטעה את האדם שרוצה למסור נפשו עבור קדושת שמו, ומצייר לו איך האיברים והגשמיים יהיו פגרים מנותחים, כי רצונו שיסור מהש"י ח"ו, וישב אותם "אברם שלא ישגיח אדם על זה, ועל ידי כך נשאר לבניו (ח"ו) אחריו בירושה, שאפילו פושעי ישראל נקל להם למסור נפשם על קדושת השם, כי זה להם בירושה מפעולת אבינו אברהם: