אגרא דכלה
סידורן של הז' אומות שהם נגד חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות קבלתי מאדמו"ר הנ"ל זצוק"ל. כנענ"י, החסד דס"א כנעני מלשון הכנעה, שעל ידי החסד היא הכנעה, (וכן הוא בס"א אהבות רעות מצד הכנעת החס"ד דסט"א, שמראה לו אהבת התענוגים, והבן). חת"י הוא גבור"ה דס"א, שהוא מלשון חת"ת שהוא יראה וגבורה כנודע, (ומשם באים היראות הרעות מצד הקליפות, והבן). אמרי, תפארת דס"א. אמר"י לשון התפארות, מענין וד' האמירך היום (דברים כו יח), (ומשם בא הכבוד המדומיי והתפארות אשר לא לד' המה). פרז"י, נצח דס"א, מלשון פרזות תשב (זכריה ב ח), כי הנוצח יושב בערי הפרזי בבטחונו בנצחונו, (ומשם בא הנצחון והנקמה אשר לא להשם הוא). חו"י, שכחתי מה אמר קדוש השם בזה. ונ"ל שהוא מלשון חיוויא, שהוא נחש הכרוך בעקב, שהוא סוד ירך שמאל, וגם בקדושה הוד"י נהפך עלי למשחית (דניאל י ח), דהיינו כל היום דו"ה (איכה א יג) בהיפך אתוון, יהיה איך שיהיה חו"י הו"ד דס"א. ובזה יובן מה שכתב ביהושע (ט ד) אצל החו"י, ויעשו גם המה במרמה, ר"ל כמו שנחש הקדמוני היה ערום ועשה במרמה, כן גם החיויים היונקים ממדתו עשו כן. היבוס"י, נ"ל ששמעתי מפה קדוש הנ"ל מלשון תבו"ס נופת (משלי כז ז), שהוא סוד יסוד דס"א, ובחינת היסוד הוא המשפיע והזב, ולשון תבוס הוא לשון משיכה והגרה כנודע, ועוד נ"ל שהוא מלשון יבו"ס צרינו (תהלים ס יד), שפירשו דריכה, ובחינת היסו"ד הוא דרך גבר (משלי ל יט), והבן. גרגשי, בחינת המלכות דס"א, ואמר פה קדוש הנ"ל שהוא מלשון ריש גרגותני מן שמיא מוקי לה (ברכות נ"ח ע"א), שהוא כולל כל מיני ממשלות אפילו במדרגות הפחותים, והבן. ולי הקטן נראה עוד לפרש מלשון גרגוש עפר, כי מלכות הוא בחינת יסוד העפר. אחר שזכינו לכל זה צריך להבין בכאן השתנות הסדר בשינויים רבים, דהיינו חת"י פרזי"ם רפאי"ם (שהוא החו"י לפי מ"ש לעיל) אמר"י כנענ"י גרגש"י יבוס"י (בראשית טו כא), וטעמא בעי. ונ"ל דהנה בהיות שהגיע הזמן לנצח הז' קליפות, בתחלה צריך לנצח בחינת הגבו"ר הרוצה להתגבר על הקדושה, והוא הנקרא חת"י כנ"ל, וגם בחינת הנצ"ח הרוצה לנצח הקדושה ח"ו, והוא הנקרא פרז"י כנ"ל, וגם בחינת ההו"ד שהוא ענף הגבורה, והיא בחינת החוי הוא הרפאים שבכאן, ואחר כך בחינת התפאר"ת שיש בו בחינת גבור כנודע, והתפארות וגבהות שהוא אמר"י, צריך לבטלו בסוד ויגבה לבו בדרכי השם (דברי הימים ב' יז ו) דייקא, ואחר כך מבטלים תענוגי האהבות שהוא החסד דקליפות, שהוא סוד כנענ"י כנ"ל, ואחר כך יתפרדו כל פועלי און דהיינו גרגש"י יבוס"י, שהוא סוד יסו"ד מלכות דס"א, וזכר מקודם גרגש"י שהוא המלכות, כי כן הוא בקליפה נוקבא קודמת לדכורא, והבן מה שאמרו רז"ל (ב"ר פע"ד ה') שאצל עשו נזכר קודם הנשים לזכרים שעשה מהן העיקר, מה שאין כן אצל יעקב, והבן כי קצרתי עד אשר יהיה הש"י בעזרי והמשכילים יבינו. ואף על פי כן לא אמנע מלציין להבין קושט דברי אמת, ותראה מאמר בזוהר הק' איך דברינו סובבים על קוטב האמת, כי כבר ידעת לבטל קליפת הגבורה והנצח והוד ענף הגבורה שבקדושה, הוא הכל התעוררת יראה וגבורה ונצחון בעבודת הש"י ויראת חטא, על ידי זה מוסיפין כח בספירות דקדושה, ומתישין כוחות הנ"ל בזה לעומת זה בס"א, אשר פעולות כוחות הנ"ל בס"א, הוא להיפך יראות רעות כגון שלא ליתן צדקה שמתיירא שלא יענו ונצחון ונקמה לא להשם, הכל עבור היראה רעה והבן, ועל ידי היראת שמים ויראת חטא, מתישין כח הקליפות הנ"ל, ומתבטלים המדות הנ"ל מהאדם, ומוסיפין כח בקדושה כנ"ל. והנה מדת התפארת דס"א, הוא התפארות וגאה וגאון וגובה אשר לא להשם, וביטולו הוא על ידי ענוה בעבודת השם, וכן החסד שבקליפה כבר ידעת שהוא הכנעה שמראה לו תענוגים רעים, ובענוה בקדושה מתבטל כ"ז תאוה התענוגים וכדומה והבן, והנה מדת יסו"ד ומלכות דס"א, ממנו באים כל התאוות רעות ומיני ניאוף וכדומה, וביטול כל אלה על ידי חסידות, דהיינו להיכנס לפנים משורת הדין ולעשות משמרת למשמרת, כאשר נצטוינו (ויקרא יט ב) קדושים תהיו. ומעתה אציג לפניך מאמר הזהר נשא (ח"ג קמ"ה ע"א) וז"ל, כמה גדולה היראה לפני הקב"ה, שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות, נמצא כל מי שיש בו יראת חטא ישנו בכולן, ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות וכו', כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה, כל מי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכו'. ומעתה בין והתבונן הסדר של ז' אומות שאמר הש"י לאבינו אברהם, כי לביטולם צריך מקודם יראת שמים לבטל קליפת "חתי "פרזי "רפאים, ואחר כך יזכו לענוה ויבטלו קליפת "אמרי "כנעני, ואחר כך יזכו לחסידות ויבטלו קליפת "גרגשי "ויבוסי, ודי: