ישמח משה
עוד במדרש (שמו"ר ל' ט"ו) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א), זה שאמר הכתוב (תהלים עב א) משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. נ"ל על פי מה שדרשו בגיטין (דף פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם, לפניהם ולא לפני הדיוטים. ובהקדים מ"ש בפסוק הן אמת חפצת (תהלים נא ח) וגו'. ובפסוק התחת אלקים אני (בראשית נ כ) אתם חשבתם עלי רעה. ובפסוק (בתפלה למשה תהילים ס״ט:י״ג) ישיחו בי יושבי שער וגו', (תהלים סט יד) ואני תפלתי וגו'. ותורף הדברים הנצרך לענינינו, דהנה כתיב בדוד (שמואל א' טז יח) וה' עמו, ודרשו שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין דף צ"ג:). וביאור הדבר על פי מ"ש החן טוב בפרשת וארא ובפרשה זו, הטעם דאשר תשים לפניהם, ואמרו ולא לפני הדיוטות ועובדי כוכבים ומזלות ואפילו דנין כדין תורה, לפי שעומק הדין אינו מושג אלא בהיות ה' עם השופט ומלמדו להועיל לכוון דין כהלכה, וכדכתיב (שופטים ב יח) והיה ה' עם השופט, ואם אין הקב"ה בעת המשפט, יכשל בדין ולא ידע בין ימין לשמאל, לכן כתיב (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כי אין השכינה שורה על אומות העולם כידוע (ברכות ז' ע"ב), עיין שם בחן טוב. וז"ש וה' עמו, היינו שהלכה כמותו שמזה מוכח ששכינתו ית' עמו, וכבר אמרו ביבמות (דף מ"ב ע"א) להיות לך לאלקים לזרעך אחריך (בראשית יז ז), אין השכינה שורה אלא על משפחה המיוחסת בישראל, ואם כן ממה שדוד נתכוון להלכה, ועל כרחך שהשכינה היתה שורה עמו, מוכח שהוא כשר לבא בקהל וממיוחסין שבישראל הוא, לא כמו שעלה על דעתו של דואג כדאיתא ביבמות (דף ע"ו ע"ב) עיין שם.
ישמח משה
והייתי לכם לאלקים וידעתם וגו' (שמות ו ז), ונתתי אותה לכם מורשה (שמות ו ח). והנה יש לתמוה אם מורשה הוא אף אם לא יתייחדו לעם לו ית' ליחד אלהותו עליהם, מכל מקום שלהם היא כמו בשאר אומות בארץ ירושתם, ואיך תולה זה בזה, והנ"ל בזה על פי מה דאיתא בפרק החולץ (יבמות דף מ"ב ע"א) בענין הבחנת ג' חדשים, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על המיוחסים שבישראל, שנאמר (בראשית יז ז) להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, עיין שם, ועוד שם (יבמות בדף כ' ע"ב) דהא דכתיב באברהם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, הכי קאמר לא תנסב כותית דלא לזיל זרעך בתרה, עיין שם, ועל פי הדרוש בפרשת תולדות (בפסוק ויהי עשו בן ארבעים שנה) על פי תשובת מהרי"ט (חלק ב' סימן וא"ו), דהגם דעשו ישראל מומר הוי דיורש את אביו, עם כל זה אין לו זרע לירש אותו, כיון שנשא נשים נכריות קרוי בנה, וממילא אין להם חלק בארץ, אבל אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב זוכים בארץ מכח ירושת אבותינו, כי שם י"ה עדות לישראל שלא נטמאו אף בהיותם במצרים, כדכתיב (במדבר כו ה) החנוכי (פסיקתא דר"כ פי"א). וז"ש ולקחתי אתכם וגו' והייתי לכם לאלקים לייחד שמי עליכם, והיינו מפני שמתייחסים אחר האבות, ולכך והבאתי אתכם ונתתי אותה לכם מורשה, והבן.
ישמח משה
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' (שמות יט ד). עיין בספר בן אורי מ"ש בזה, ודברים נפלאים המה רק שצריך להוסיף הקדמה אחת עוד על דבריו, דהיינו דברי הירושלמי (פאה פ"א ה"י) בפרק א' דפאה הלכה יו"ד שם תני רבי שמעון בן יוחאי כשם שמתן שכרן שוה וכו', ועיין שם ביפה מראה. וגם אני אענה חלקי בהקדים לבאר הגמרא ביבמות (דף צ"ח ע"א) שם על ספסל זה ישב ר' עקיבא וכו', עיין שם מה שייכות יש להני שני דברים דאמרן ר' עקיבא יחד, ונפרש שיהיה שפיר כל המ"ד אשר שם, עיין שם הסוגיא מן תא שמע דאמר בן יאסיין וכו', עד תא שמע גר וכו', ועיין בתוספת ד"ה על עסקי נינוה וכו'. ומקודם נבאר למאן דאמר בהתיר רבי עקיבא אף דנסבה אחיו כשהוא גר, משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ולתירץ ר' נחמן בר יצחק דפירושא דקרא (מלכים ב' יד כה) כדבר ה', היינו שנהפך מרעה לטובה עיין שם, ולפי התירץ הנ"ל שוב לא דברה עמו שכינה כלל. והנה יש להקשות גם לתירץ זה למה לי קרא שנית, כיון שלא מצינו לו עוד שום נבואה, וכעין שהקשו התוספת להתירץ הראשון. אך לא קשה מידי, דהוא שלא נטעה לפרש הפסוק כדבר ה' וגו' כפשטה, וזה פשוט דמשום הכי לא הקשו התוספת רק לתירץ הראשון. והנה בפרק החולץ (יבמות דף מ"ב ע"א) דריש מקרא (בראשית יז ז) להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך הנאמר לאברהם, שצריך להבחין, ופירש רש"י (ד"ה ולזרעך) דאין השכינה שורה אלא על המיוחסים שבישראל, דהיינו הוודאים ולא על הספיקות, עד כאן עיין שם. והנה לפי זה לכאורה כל שכן גר דודאי לא אתי מישראל כלל. אך אי אמרינן דהוי כקטן שנולד בעת גירותו, ולא מתייחס כלל אחר הוריו הן האבות והן האמהות, י"ל שפיר דהוי כישראל מיוחס, דהא אינו מתייחס רק אחר אברהם, כמו שפסק הרמב"ם בהלכות ביכורים דיכול לומר לאבותינו, עיין שם פ"ב מהלכות ביכורים הלכה ג', ועיין שם במשנה למלך ובמ"ש המגיה שם בשם מהר"ם חביב עיין שם. והנה המדקדק בדברי הרמב"ם ממש מפורש כדברי מהר"ם חביב, במ"ש הרמב"ם שם והשבועה היתה תחלה וכו', ור"ל וראוי לגרים ליטול חלק בארץ שהם גם כן בניו, רק מפני שלא היו אז גירי צדק לא נטלו, אבל לעתיד יטלו לכך קורין ודוק, ואם כן הוי לזרעך אחריך, וכן משמע במסכת קדושין (דף ע' ע"ב) שם אמר ר' חמא בר' חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו וכו', עוד שם אמר רבא בר רב הונא זו מעלה יתירה וכו', עיין שם. ולכאורה הדברים סותרין וכו', דכיון דאין משרה רק על משפחות מיוחסות, אם כן גרים כלל וכלל לא, אלא ודאי כמ"ש דהוי כמיוחסין, ואף על פי כן יש מעלה זו, וזה ברור. והנה איתא בילקוט ראובני דיונה היה בן גרים, והנה לפי זה לכאורה יש להבין איך היה נביא, אם נימא דלא הוי כקטן שנולד. אך לא קשה מידי, דהא בלאו הכי יש להבין הלא היו נביאי אומות העולם כמו בלעם ואליפז ובלדד וצופר, אלא ודאי צריך לומר דהיינו דיהיה נביא ישראל, דהיינו שלוח לישראל לא יתכן רק בישראל, מה שאין כן לאומות העולם. ואם כן לפי זה לא קשה מידי גם מיונה, דהיה שלוח רק לנינוה שהם אומות העולם. אך לפי זה קשה למה לי שנית, הא לא מצינו לו שום נבואה, ואי משום הקרא כדבר ה', הלא דחוק ומוקי אנפשיה דודאי לישראל לא נשלח, ובעל כרחך ידענו פירושו כמו שפירש רב נחמן בר יצחק, אלא ודאי מדצריך שנית, שמע מינה דהוי כקטן שנולד דמי, ושפיר הוי מפרשינן כפשטה להקרא כדבר ה', לכך צריך שנית, ואם כן ממילא דגר מותר באשת אחיו מאמו, ודוק. והנה לתירץ רבינא דאמר דעל עסקי נינוה לא דבר עמו עוד, אבל הקרא כדבר ה' וגו' מפרש כפשוטו, יש לפרש הסמיכות בענין אחר קצת, דהלא לפי זה מוכח כפשוטו מהקרא כדבר ה', דהוי כקטן שנולד ומיוחס, רק די"ל דהא בקרא שם (במלכים ב' סי' י"ד) לא נתפרש מאיזה אומה השיב, רק ברש"י (ד"ה הוא) פירש מיד מלכי ארם, ומבואר טעמו דלעיל שם במלכים מבואר כמה פעמים דארם נלחם בם, אבל מכל מקום אינו מוכרח. וי"ל אפשר ממלכי אשור, כמו שמצינו גם כן במלכים דמלכי אשור נלחמו בם, אף דלפני זה עדיין לא נכתב ממלחמות מלכי אשור, הלא כמה מלחמות וכמה סיפורי מעשיות שלא נכתבו רק רמז מועט לפעמים יש עליהם, וידוע דנינוה עיר מלוכה של אשור ותקפן היתה, והנה כאשר נחרבה נינוה, ממילא קל היה להשיב. ואם כן י"ל הוא השיב כדבר ה' וגו', היינו שדבר ביד יונה שנינוה נהפכת, ואם כן הנבואה לא היתה רק על נינוה שהם אומות העולם כמ"ש. אך זה אינו, דהא אז בנבואת יונה לא נהפכה, רק אחר ארבעים שנה ששבו להרע בנבואת נחום. מיהו י"ל דהפסוקים שבנחום על נינוה נאמר על ידי יונה, וכמ"ש התוס' דסלקא דעתך אמינא דיונה מתנבא אז עליה, ופירשו המפרשים דר"ל דהוה אמינא דהפסוקים על נינוה שבנחום על ידי יונה נאמר. והשתא אתי שפיר דהא קשה על התוספת מהיכי תיתי לומר כן דאיצטרך קרא למעוטא, והשתא אתי שפיר דהוה אמינא כן כדי שלא נאמר שהיה שלוח בנביאות לישראל והוא בן גרים, אם כן לפי זה לבתר דכתיב שנית, וממילא ידעינן דהפסוקים שבנחום לא נאמר על ידי יונה, אם כן ליכא לפרש הקרא כדבר ה' כמ"ש, דהא לא נהפכת נינוה על פי נבואתו, אלא על כרחך כפשוטו שהיה נביא שלוח לישראל, אם כן ממילא מוכח דגר כקטן שנולד דמי ומותר באשת אחיו מאמו, ודוק. והנה למאן דאמר דאסור באשת אחיו מאמו, רק רבי עקיבא התיר דנסבה כשהוא כותי כדמפרש בש"ס שם, יש לפרש הסמיכות כך, דהנה הטעם דשלישית לא דברה עמו כפירוש רש"י (במלכים ב' י"ד) שם (ד"ה יונה), משם שתבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב, והנה כפשוטו י"ל דהיינו טעמא משום דאין השכינה שורה וכו', דגר לאו כקטן שנולד דמי, והא דשליח לנינוה, היינו שהוא לאומות העולם וקרא כדבר ה' ס"ל כרב נחמן בר יצחק. והנה י"ל שפיר דמאן דאמר הנ"ל לא ס"ל הטעם משום שתבע וכו', רק כמ"ש הטעם, ואם כן רבי עקיבא דאמר מותר באשת אחיו מאמו דנסבה כשהוא נכרי, חשב שאל יטעו לומר דגם דנסבה כשנתגייר, מותר דכקטן שנולד דמי, לכך דריש שנית וכו' והיינו כמ"ש, ואם כן מוכח דלא הוי כקטן שנולד, ודוק. והיוצא מזה דמבואר בגמרא דקדושין הנ"ל דמעלה יש לישראל על הגרים, דבישראל הוי התחלה מהשי"ת, מה שאין כן בגרים. והנה לפי זה יתכן בהקרא דאמר דישראל הם סגלה מכל העמים, ר"ל אף אם יתגיירו כמו לעתיד, דאיך יתכן לומר אתם חשובין יותר מעובד כוכבים ומזלות, הלא גם בריה הפחותה חשוב יותר מהם, כדאיתא ברש"י פרשת משפטים עיין שם, ומה הוא סגולתן לנגד העמים, אלא ודאי אף אם יתגיירו, והוא המבואר בגמרא קדושין הנ"ל. ועוד נוסף על זה כי לעתיד לבא כל ישראל מלכים יהיו, והם משרתים ומשמשים כמו שנאמר (ישעיה (מט כג) מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך וגו' והחזיקו שבע מאות בכנף איש יהודי וגו', וכמו שדרשו רז"ל בשבת פרק במה מדליקין (שבת דף ל"ב ע"ב). ועל פי זה יתפרשו המקראות אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם וגו', ואם כן אני התחלתי, והיינו ואביא אתכם אלי וגו', ואביא דייקא ולא שאתם באתם, ואף על פי כן (שמות יט ה) ועתה אחר שהתחלתי אם שמוע וגו' היינו הערה קטנה מכם, תשמעו בחדש כמו שדרשו רז"ל (ברכות מ' ע"א), שאני אקרב אתכם תמיד, ובזה והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ, ר"ל אף אם לי כל הארץ שכולם יתגיירו ויקראו בשם ה', וכי הוא בלשון אף כמו רפאה נפשי וגו' (תהלים מא ה), וכמו שפירש הראב"ע בפסוק ולא נחם וגו' בפרשת בשלח (שמות יג יז), וכן איתא ברש"י מסכת תענית (ד"ה) דר"ל דבגרים צריך להיות התקרבות מהם, ועוד ואתם תהיו לי וגו', שאתם תהיו מלכים והם משרתים כנ"ל.