Chasidut על בראשית 18:21

והנה רוב העולם הם בטעות גדול שסבורין דהא בהא תליא דמאחר שהשי"ת בא לשפוט את הארץ והאדם נידון על כל מעשיו לכך צריכין עכשיו לחזור בתשובה ובלא זה לא היו עוסקין כלל בתשובה ובתפלה כל כך, וע"כ בעבור הימים נוראים חוזרין לסורן מחמת שלא עשו תשובה רק מפחד הדין לפי שעה אין לה קיום, וזהו טעות דא"כ הו"ל שלא לשמה, ועוד דא"כ הוי ליה לקבוע יו"כ קודם ר"ה מאחר שהשי"ת רוצה בתקנתינו וביו"כ מוחלין כל העונות ממילא נבוא זכאין ליום הדין, אמנם הענין הוא עפימ"ש גבי דור הפלגה (בראשית יא ה) וירד ה' לראות כו' ובאנשי סדום כתיב (בראשית יח כא) ארדה נא ואראה כו', וכבר הקשו המפרשים למה הוצרך כביכול לירד הלא משמים הביט ה' ראה את כל בני אדם, אבל הטעם הוא דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ובנוהג שבעולם מי שהוא חוטא ופושע הרבה הן נגד המלך הן נגד שאר בני אדם שעשה עולות גדולות וכבר נגמר דינו בכל מקומות המשפט לתפסו ולענשו כל מוצאו ואין לו מקום פליטה רק להתנפל לפני המלך בעצמו אולי ימצא חנינה אבל אינו יכול לבוא לפניו כי ימצאוהו השומרים ורודפין אותו מחצר המלך שהכל שונאין אותו על מעשיו הרעים, וע"כ הוא מצפה וממתין על יום אחד ידוע שהמלך יצא על המדינה לפקוח על כל עסקים ואז יוכל לקרב את עצמו לפרש בקשתו אליו, כמו כן מי שהוא בעל עבירה הוא משוקץ ומתועב ונבזה ונמאס לפני כל פמליא של מעלה שהכל שונאין אותו כמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, וגם כי ירבה תפלה אינה נשמעת כמ"ש ותשובו ותבכו לפני כו' ולא האזין אליכם כו'.

(בראשית יח כ) ויאמר י"י זעקת וכו', (בראשית יח כא) ארדה נא ואראה וכו', (בראשית יח כג) ויגש אברהם ויאמר האף הספה וכו', (בראשית יח כה) חלילה לך וכו' השופט כל הארץ. יש להתבונן במקראי קודש הללו. א', מה הוי סלקא דעתיה דאברהם חסידא קדישא שהש"י יספה ח"ו צדיקים עם רשעים, ומי חשיד קוב"ה ח"ו. ב', יש להתבונן היתור לשון אומרו שוב חלילה לך מעשות כדבר הזה וכו' צדיק עם רשע, ועל כל פנים היה לו לומר חלילה לך מעשות זאת. ג', אומרו שוב והיה כצדיק כרשע הוא מיותר לגמרי, ועל כל פנים היה לו לומר והיה הצדיק כרשע, אבל ב' כפי"ן בדמיון אין להם ביאור, הגם שבעלי הפשט אומרים שנמצא כזאת בכתבי הקדוש כעם ככהן (ישעיה כד ב), בכל מקום מוצאו לא דבר ריק הוא וצריך להתבונן ב' הדמיונות, דהיינו הכוונה שידמה רשע להצדיק בצד מה, והצדיק לרשע בצד מה. ד', אומרו שוב חלילה לך השופט כל הארץ, למה תואר בשופט כל הארץ. והנראה דהנה הצרפית אמרה לאליהו באת אלי להזכיר את עוני (מלכים א' יז יח), וביארו חז"ל (ב"ר פ"נ י"א) בזה שאמרה טרם בואך אצלי, הייתי נחשבת לצדיקת בערך הרשעים, אבל כשבאת אצלי הנה בערכך כרשעה אחשב. הנה דעת לנבון מזה חסדי השי"ת אשר יחשוב האדם לצדיק בערך הרשעים הגם שאינו צדיק באמת, והנה בערכו ית"ש אין שום נברא יוצא ידי חובתו נגד בוראו וצבא השמים לא זכו בעיניו, אבל הוא ית"ש אינו דן את האדם רק לפי ערך הארציים שוכני בני חומר הנוטים אחרי תאות החומריות כי בעפר יסודם, על כן הם נוטים אחרי התאוות, ובהעריך האדם אשר כובש תאותו בצד מה יותר משאר החומריים, הנה לצדיק יחשב. והנה שמע אבינו אברהם שאמר השי"ת ארדה נא ואראה וכו', ואיך יצדק זה בבורא כל ית"ש, על כן שפט הכוונה בענין זה הוא בהערך מעשי סדום את אשר חטאו לנגדו כבודו ית"ש, והנה אם ח"ו יעריך המשפט לנגד כבודו ית"ש לא יצדק לפניו כל חי, ובאמת נקרא אלקי עולם י"י שופט כל הארץ, היינו שאינו שופט רק בבחינת היות בני האדם ארציים. זאת ועוד אחרת אינם מתארים אותו שופט הארץ לבד, רק שופט כל הארץ היינו העריך מעשי כל בני האדם בארציות, ומי אשר יתעלו מעשיו בחסימת התאות נגד שאר ארציים הנה כצדיק יחשב, הבן הדברים. ומעתה הבא נבא להבין טענת החסידא קדישא, כיון ששמע ארדה נא וכו', חשב הכוונה במשפט בערך כבודו ית"ש, הנה אמר בטענתו האף תספה צדיק עם רשע, האם ח"ו הכוונה לאסוף גם אותו האיש אשר הוא צדיק עם רשע, היינו בחיבור רשע ובערכו נחשב לצדיק, (והבן שבשביל זה נאמר "עם "רשע, ולא אמר סתם "צדיק "ורשע, כי תיבת עם הוא החיבור, כמו שדרשו בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים (תהלים קמח יב), לא נאמר "עם אצל בחורים ובתולות, כי אין חיבורם עולה יפה בהילול שמו ית'). וז"ש אחר כך חלילה לך מעשות כדבר הזה, היינו להתנהג עם בריותיך בערכך יתברך שמך. וז"ש אחר כך בטענתו והיה כצדיק כרשע ב' כפי"ן בדמיון, היינו דמיון אחד שהצדיק יתפס ח"ו בעונש כמו הרשע, כי לא יצדק לפניך. ב' הנה לפי זה גם הרשע יחשב לצדיק, כיון שאי אפשר לשום נברא לצאת ידי חובתו לנגד כבודך, אם כן יש טענה גדולה לרשע מה שלא חסם תאוותו, כי אפילו יחסם תאוותו כל מה שבחקו האנושיות לא יצא ידי חובתו נגד כבודך, הנה ח"ו לשוא יתיפה ומקרה אחד וכו', ולמה לו לירש רשת הגיהנם ח"ו. וז"ש בטענתו שוב שנית חלילה לך השופט כל הארץ וכו', רצ"ל הנה שופט כל הארץ נקראת אלהי המשפט, היינו לשפוט בני תבל בדרך הארציות, וגם כן שופט כל הארץ לכלם יחד, ותעריך מעשיהם זה לנגד זה, ואם בערך הארציים יתעלו מעשי האדם, הנה לצדיק יחשב ויצא בדימוס. ויש לכוין הדברים בהתבוננות דברי חז"ל במדרשם (ב"ר פמ"ט ט') במאמר אברהם אם עלמא את בעי לית דין, ואם דנן את בעי לית עלמא וכו', אם לית את מוותר צבחר לית עלמא קאים, והשיב לו הש"י אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך וכו' (תהלים מה ח), עיין נא בדבריהם ויונעם לך:

ארדה נא ואראה וגו' (בראשית יח כא). עיין בבינה לעיתים דרוש י"ב שמפרש שאם האמת שכפי ערך הצעקה אשר באה אלי בהפלגה עשו, אז כדי להתעורר בתוקף אל העונש לא אסתפק מידיעת רעתם, אלא ארדה נא ואראה בראיה ממש, למען הראיה תעיר כל חמתי עד גדר כליה. ואם לא, שלא היו המעשים רעים כל כך כשיעור הצעקה, אז אדעה אסתפק בידיעה לבד, ולא אבא לידי ראיה ותקל עונשם, עד כאן דבריו. ונ"ל להוסיף נופך לדבריו ליישב מי איכא ספקא קמיה שמיא, דודאי חלילה וחלילה שיסתפק כביכול, וז"ש אברהם (בראשית יח ל) אולי ימצאון, היינו שאברהם היה מסופק, אבל לפניו ית' הכל גלוי, ומ"ש ארדה נא ואראה, אמרו רז"ל (תנחומא נח סי' י"ח) שבא ללמד לדורות הבאים שלא ידונו רק בראיה וחקירה היטב, וכאן באמרו ואם לא אדעה, מורה חוק המוסר אשר למדנו שלמה המלך ע"ה ברוח קדשו באמרו (קהלת ז יז) ואל תרשע הרבה, והקשו בגמרא דשבת (דף ל"א ע"ב) הרבה הוא דלא לרשע וכו', ומשני אלא מי שאכל שום וריחו נודף וכו', והוא מוסר גדול וחכמה שאף שהוא משוקע בחטא מכבר, מכל מקום ישמור עצמו מאד מאד בעתיד. והנה ליכא מידי בנביאים ובכתובים דלא רמיזא באורייתא, והא היכא רמיזא. אבל הא רמיז לן באמרו ית"ש ואם לא אדעה, דר"ל ואם לא יהיה כן רק חסר קורטוב, אז אדעה כפירוש הבינה לעיתים ולא יהיה כליה, ומלמד לדורות שאפילו אם ירשיעו מאד ח"ו כמו סדום, מכל מקום טוב להם שלא ירשיעו עוד יותר, והבן.