Chasidut על בראשית 18:33

וילך י"י כאשר כלה וכו' (בראשית יח לג). כל הפסוק איני יודע מה מלמדנו. ונראה לפרש על פי מה שפירשנו בפרשת לך מעין הטובה שעושה השי"ת לצדיקים מה שנופלים לפעמים ממדריגתם, כדי שיתחזקו כליהם ולא יתבטלו ממציאותם בהליכתם מדרגא לדרגא בלי הפסק מגודל תשוקתם להבורא ית' בקרבתם לפני י"י וכו', על כן מתנהג עמהם הש"י בבחינת רצוא ושוב (יחזקאל א יד), בסוד מטי ולא מטי (זוהר ח"א ט"ז ע"ב), ועל ידי כך מתחזקים כליהם ויוכלו אחר כך לקבל מדריגה יותר גדולה בגוף ונפש. וז"ש בכאן גם כן וילך י"י, שנסתלק ממנו שפעו ית', כאשר כלה לדבר אל אברהם, "כלה מלשון תשוקה שהיה הש"י משתוקק עוד לדבר אל אברהם, ואלו לא נסתלק כעת ממנו, כבר הגיע לתכלית הנקודה האחרונה שהיה אפשרות הכלי שלו לסבול והיה מתבטל מגודל המדריגה, ואם כן לא היה שוב מדבר עמו השי"ת בגוף ונפש, על כן נסתלק הש"י ממנו, ושב אברהם במעט גשמיות וחומרות הגוף ונתחזקו כליו, וזהו ואברהם שב למקומו, והבן:

וירמוז עוד, דהנה זה דרך הצדיקים כשרואים הסתלקות מדת הרחמים והתגברות הדין ח"ו, אזי הם שבים ומעוררים הרחמים על ידי שעוסקים בגמילות חסדים וברחמנות ובצדקה, ועל ידי איתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא ומתגברים הרחמים, כדאיתא במדרש (ויק"ר פל"ד י"ד) ממעשה שהיה בימי ר' תנחומא דהוצרך עלמא למטרא ולא נענו, עד שריחם אחד על גרושתו ונתן לה פרוטי, ועוד שם מעשיות. וככה יאמר כאן דהנה כל זמן שדיבר השי"ת עם אברהם, היה הכל במדת הרחמים ואמר לא אעשה בעבור וכו', ואחר כך וילך הויה (בראשית יח לג) הוא מדת הרחמים נסתלק כאשר כלה וכו' ונתגבר מדת הדין, על כן ואברהם שב למקומו, דהיינו למקום הויה מדת הרחמים, שב הוא למקומו להיות תחתיו כביכול לפעול פעולת הרחמים בגמילות חסדים וצדקה, ועל ידי כך לא יתגברו הדינים לכלות העולם ח"ו, רק יתקיים בהתגברות הרחמים על ידי עובדין דלתתא, נ"ל:

וירצה עוד, דהנה עם היות שהש"י מתאוה לתפלתן של צדיקים, עם כל זה בדבר שיודע הש"י שכבר אי אפשר להשיב נגד מדת הדין, רומז להצדיק שלא יתפלל, כי באם יתפלל כביכול יתעצב הש"י אל לבו מלהשיבו ריקם, כמ"ש השי"ת לנביא (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל וכו' ואל תשא בעדם רנה ותפלה. וכמו כן הוא גם כן בכאן הבין הש"י שירצה אברהם להפציר גם כן אם לא ימצא עשרה, וזה דבר שאי אפשר מפני מדת הדין כמו שהיה בימי נח כמ"ש רש"י, והנה אם יתפלל אברהם אזי לא טוב בעיני י"י יתב' כביכול להשיב ריקם את הצדיק, על כן מה עשה הש"י וילך י"י תיכף כאשר כלה וכו' (בראשית יח לג), וסיים המאמר בעבור העשרה (בראשית יח לב) נסתלקה שכינתו תיכף, והבין אברהם שאין רצונו ית' להתפלל יותר, על כן ואברהם שב למקומו ולא הפציר עוד, הגם שהיה באפשר לו להתפלל אפילו בהסתלקות השכינה כי מלא כל הארץ כבודו: