אגרא דכלה
ואשתכללו. פירש ויכולו (בראשית ב א) מלשון יסוד כל, ור"ל שקנו כל הנבראים בחינת קיום והעמדה ליסוד מוסד, דאי כפשוטו מאי למימרא, הרי כבר מפורש בריאתם במקומם, ועיין מ"ש לעיל בעניי בפירוש דהאי פסוקא:
ישמח משה
והנ"ל ליישב כל זאת בטוב טעם ודעת בעזרת ה', ומקודם נקדים מה שאמרתי לפרש הפסוק (סוף פקודי, שמות מ לה) וכבוד ה' מלא את המשכן. על פי רמב"ם במורה נבוכים (חלק א' פרק ח') בברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג יב), (דמקום הוא לשון מדריגה, כדמצינו בדברי רז"ל (כתובות ק"ג ע"ב) ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, והיינו מדרגת עיון והשקפת שכלי לא השקפת עין), ובמלא כל הארץ כבודו (בפרק י"ט, שפירש דמלא הוא לשון שלמות וחשיבות, כמו ומלא אותם חכמת לב (שמות לה לה), והיינו מלא כל הארץ כבודו, ענינו כל הארץ תעיד על שלמותו, עיין שם). ועל פי זה נ"ל לבאר מאמר רז"ל (ב"ר ס"ח ט') פרשה ס"ח סי' ט') הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, כי אין מעלתו מתרבה בסיבת הנמצאים, כי אין כבודו תלוי בזולתו כמבואר אצלינו בפסוק (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' (בפרשת נח דרוש במדרש תהלים), אבל כל הנבראים יתרבה מעלתן ומדריגתן מהשפעתו יתעלה, (ועל פי זה ביארתי הפסוק (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו, על פי מה שביארתי בפסוק (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק על פי דברי הרמ"ע) (לעיל בפרשת בשלח ד"ה במדרש ז"ל ויבא). ועל פי זה מבואר הפסוק וכבוד ה' מלא את וגו', על פי הגמרא פסחים (דף נ"ד ע"א) בשבעה דברים קדמו לעולם, שנאמר (ירמיהו יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, נמצא דקודם המשכן לא נתמלא הבריאה, וז"ש וכבוד ה' מלא, ר"ל שנשלם את המשכן ר"ל עם המשכן, והבן. והנה על פי זה יוצמח קושיא חזקה ועצימה בענין שבת, שהוא מפני שנכלו כל הנמצאים כאמרו (בראשית ב א) ויכלו וגו', והא באמת עדיין לא נכלו כאמרינו פה. והתירוץ לזה על פי העקרים (מאמר ראשון פרק י"א), עיין שם האיך בפרשת בראשית מבוארים העקרים הראשיים, והא דכתב שם דלכך נזכר רק הויה במקום שמורה על השגחה דשכר ועונש, והמפרש לא הבין דרכו. ולי נראה דכמו שמורה עליו יתברך היותו נמצא בכל זמן בלי הפסק, ככה בלי הפסק בשום אופן דהיינו במקום, והוא יתעלה אין לו מקום, והיותו היינו השגחתו, והבן כי נכון הוא בס"ד.
קדושת לוי
ובזה הרווחנו טוב טעם בקושיא שהביאו המפרשים למה לא היה יורד המן בשבת ותבואה גדילה בשבת ועיין באלשיך הקדוש. ולפי הנ"ל יובן, דידוע כי וא"ו ימי המעשה הם מה שברא הקדוש ברוך הוא בהם את עולמו כדכתיב (שמות כ, יא) כי ששת ימים עשה כו', שהוא אור הישר כנ"ל. ושבת הוא שהעולמות מסתכלים ומשתוקקים לעבודתו וחוזרים לשורשן לאדון כל לידבק בקדושתו כדאיתא במדרש בפסוק (בראשית ב, ב) ויכל אלהים וכו', שמשתוקקים ביום השבת ובמה שמשמחין אותו למטה הוא חוזר כנ"ל שמה שהעולמות חוזרים אליו הוא אור חוזר. וידוע כי המן שירד משמים היה רוחני וביורדו למטה לעולם הזה נעשה בגוון גשמי קצת הוא השפעה מלמעלה למטה דהוא אור הישר גלל כן לא ירד בשבת, כי שבת הוא היפך דבשבת הוא אור החוזר כנ"ל, מה שאין כן תבואה גדילה בשבת. דידוע מה שכתבו חכמי האמת דלמה גדילה, כדי שישכל אדם, כי על ידי אכילת אדם מעלה דומם צומח למעלה עיין שם, וכיון דגידול תבואה שעל ידי זה יהיה הגבהה מלמטה למעלה דהוא אור החוזר כנ"ל לכן גדילה בשבת כי שבת הוא אור החוזר כנ"ל: