Chasidut על בראשית 20:4

לבאר כל זה נקדים ג' הקדמות. הקדמה א' לבאר מדרש רבה בראשית (בראשית רבה כ, ח) בשעה שאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו רגליו וידיו והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו. שדקדקתי, מאי לשון בשעה שבא להורות שמיד נחרץ ונגמר משפטו ומאי נפקא מינה. ונראה לי לבאר דאמר שם במדרש רבה (בראשית כ, ד) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כו' מתחלת הספר עד כאן ע"א אזכרות מלמד שנדון בסנהדרין שלימה. והוא תמוה, ומה הרעש הזה לדון הנחש בסנהדרין דוקא, ונראה לי דבסנהדרין אמרינן שהנחש היה יכול לטעון ולפטור את עצמו מן הדין משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. והקשה בש"ך (ח"מ סי' ל"ב) דהא האי טענה דדברי הרב כו' היינו דאין שליח לדבר עבירה ופטור המשלח והרי קי"ל דדוקא בדיני אדם פטור המשלח אבל בדיני שמים המשלח חייב וא"כ הא בנחש דין שמים הוי וא"כ אין טענתו טענה.