באר מים חיים
ואז כשנעשית המצוה שלם ויפה כראוי אז המצוה הוא צינור נפלא להמשיך מן המקור העליון כל בחינת שפע טוב וברכה וחיות לכל העולמות עד הבור התחתון עלמא תתאה שהוא בור רק דלית ליה מגרמיה. ואז הבור מתמלא במים נובעים בכל מיני השפעות ונעשה בחינת באר מים חיים חסדי דוד הנאמנים והוא הבאר אשר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. המה האבות הקדושים אברהם ויצחק. והיה להם מריבות וקטטות עליה. בתחילה גזלו עבדי אבימלך (בראשית כ"א, כ"ה). ואחרי מות אברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר וגו' וישב יצחק ויחפור את בארות המים וגו' ורבו גם עליה עד לבסוף שקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (שם כ"ו, ט"ו-כ"ג). כי כל מגמותם היה בכל עבודתם במצוות ה' להמשיך המים העליונים מימי החסדים אור הקדושה והטהרה לעלמא תתאה לעשותה באר מים חיים נובעין ונוזלין להשפיע מטובה לבריותיה בקדושה ובטהרה. והם רבו כמו רבו עליה כי המים הללו אינם נמשכין כי אם לאותם הדבקים בה' וממשיכין עליו אור עבודתו וקדושתו. והם רצו לעכב המים בהצינור שלא ירד אל הבאר הנזכר כי אם דרך עקלתון להאי נחש תקיפא. שיתפרנסו החיצונים והקליפות ממימי הקדושה חלילה ומהם יגיע להם הנאחזין בטומאת הקליפות. עד ששב יצחק והמשיך המים מרחובות הנהר. ושם בחינת היובל והחירות אין שטן ואין פגע רע. כי אור ההוא מסמא עיני החיצונים והקליפות מלהסתכל בו. ועל כן ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות כלומר שקרא שם הבאר התחתון על שם המקור שממנו תוצאות חיים במים ההם. והכל כי לא נשתנה המים כל שהן מן המקור עד הבאר. כי היו הצינורות נפלאין זכים ובהירים מנוקים ויפים מכל צד ופינה שלימים מחוזקים היטב על ידי גודל טוב עבודתם. ולזה כאשר ירדו המים מן המקור כן היו ממש בבאר ההוא. ריחן לא פג וטעמן לא נמר ונשארו זכים וצלולים מתוקים כאשר במקורם העליון. ועל כן שם הבאר התחתונה רחובות הנהר ממש וכאמה כבתה, והבן. ולא יכלו שוב החיצונים לנגוע בקצהו.