דברי אמת
הנה למעלה בפ' תולדות בפ' הנ"ל (בראשית כ"ו ל"ג) ויקרא אותה שבעה ע"כ שם העיר באר שבע עד היום הזה. לכאורה תמוה מאד הלא גם בפ' וירא כתיב (בראשית כ"א ל"א) ע"כ קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם. והאיך שם ע"כ וכאן ע"כ. אם מזה אין מזה. ונראה בעזרת אל ב"ה. דהנה איתא שהי' קטרוג על כריתות [ברית] עם אבימלך כדאיתא נ"ל בתנא דבי אלי' ובמדרש. וע"כ נסע יעקב משם כדאיתא במדרש. לכאורה וכי נעלם זה מיצחק. אך הוא עשה מצות כבוד אב בזה. וידוע שבהדרת פני זקן מעוררים עולם זקן מלא רחמים ממה שכתיב ועתיק יומין יתיב לבושי' כתלג חיור כו'. נ"ל ששמעתי כן מהרב המגי' ר"מ מזלאטשוב ז"ל כן בכבוד אב מעוררים חכמתו ית' שורש כל מדותיו ית'. ע"כ א"א קרא באר שבע. אבל לא הי' ראוי להיות קיום לשם הזה כיון שלא הי' כ"כ כראוי וכאן ויקרא אותה שבע' לשון דכור' השפע לשבע מדות מחכמה הנקרא אב כי כולם בחכמה עשית כדאיתא בשכי הפרדס. וזה ע"כ שם העיר באר שבע עד היום הזה כיון שעשה טוב בזה. משא"כ הראשון לא הוה עד היום הזה. נמצא ב"ש הוא מרומז בקדושה עליונה. וזה ויצא יעקב מבאר שבע וילך לחרן לעיין שלא תהיה חרון אף על ישראל. ויפגע. פי' התפלל. במקום. פי' בשביל המקום ית' כי בכל צרתם לו צר ח"ו כן יחיד המצטער שכינה מה אומרת כו'. ע"י זה וילן שם פי' כמו מחושך לאור שפעל ישועה ואור. כי בא השמש הקדושה. כמו כי שמש ומגן ה' כו': וי"ל עוד וילן שם לשון וילונו. פי' הטיח דברים אפי' לא תמיד כ"א בשעת שבא לו דביקות לה' וזה וילן שם כי בא השמש. ויקח כו' מאבני הם אותיות כו'. ע"י [זה] ויחלום חלום טוב וקדוש ע"ז נמי והנה סולם מוצב כו'. י"ל על התפלה. וי"ל עליו גופ'. וזה והנה מלאכי. פי' שלוחי הדין מעלה לשורש ונמתקין ונעשו יורדים חסד כמים הנגרים ע"י [זה] והנה ה' נצב עליו:
אגרא דכלה
לכן (בראשית ד טו). כל מקום שנאמר לכן הוא שבועה (שמו"ר פ"ו ד'). והנה לשון נופל על לשון, שבועת מלשון שבעה. [והבן על פי מה שקרא אברהם באר שב"ע כי שם נשבעו (בראשית כא לא), ועד שם היתה תשובתו ולא היתה תשובה עילאה רק תשובה תתאה. וז"ש לראובן (ב"ר פפ"ד י"ט) אתה פתחת בתשובה תחילה הוא תשובה עילאה, והבן נ"ל] על כן שבעתים יקם שבעה דורות כמו שאמרו רז"ל (תנחומא בראשית סי' י"א). והנה על פי פשוטו יש לפרש הפסוק לכן, ר"ל בשבועה יאמרו כל הרג קין, כל המקרים המזומנים להרג את קין רק שבעתים יקם. והנה יש פנים לדרוש שהבטיחו הש"י שיתוקן באחרית, ויסיר בדיליו בהרוג משה את המצרי (שמות ב יב) הוא הרע של קין, ויתוקן הטוב ביתרו. וזה יאמר לכן בשבועה, כ"ל הרג קין ר"ל מי שהוא כללות נשמות הקדושות שבישראל, היינו משה ששקול נגד ס' רבוא, הוא יהרוג את קין לקיים שופך דם האדם באדם עצמו הנהרג דמו ישפך (בראשית ט ו), שבעתים יקם אותו שיהיה לאחר ז' דורות שבחר י"י לחלקו, דהיינו אברהם ומשה, הוא הדור השביעי באותו פעם יק"ם, על כן יק"ם ר"ת יתרו קין מצרי, שקין נחלק ליתרו ולמצרי והבן: