באר מים חיים
והנה צדיקים ילכו בם, כי עבור קצת ההתרחקות משמו הגדול יתברך אשר עושה בהכרח בצרכי גופו, הנה מול זה בבוא אחר כך לגשת אל הדרת הקודש פנימה משים נגד פניו הבושה והכלימה ובוש מאוד ממעשיו אשר הוא על דרך הזה שהיה צריך להתרחק מאור נחמד ונעים אהוב וחביב וחשוק קרוב וידיד ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הזה עד שלבו נשבר בקרבו וחושק וחומד ומתלהב בכל עומקי מורשי לבבו לשוב ולקרב אליו יתברך ביותר ויותר בנחת רוח בכל עוז ותעצומות עד שמגיע בקירוב מקום יותר ממה שהיה קודם הריחוק כנודע. וזה בחינת יצחק שהוא לשון חדוה כידוע (עיין תרגום אונקלוס בראשית כ"א, ו'), שעבור ההתרחקות נעשה חדוה יתירה בהתקרבות אחר כך. וזה שמבואר בזוה"ק (חלק ב', קס"ט:) בכמה מקומות שמשמאלא איתער חדוה כי עבור ההתרחקות נעשה אחר כך ההתקרבות בחדוה ושמחה גדולה והוא בחינת יצחק שהוא צחוק עשה לי אלהים (בראשית כ"א, ו') שבחינת אלהים הגבורה עשה הצחוק והחדוה. ובזה הנה המדות הגבורות אשר פעלו הריחוק והמסך המבדיל מתהפכים לחסדים ושמחה. ואולי לזה יאמר הכתוב (דברים י"ג, ה') אחרי ה' אלהיכם תלכו וגו' כי נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה מ"ד, ה') כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג. כי על ידי ההפלגה הזאת נעשה ונתיחד הוי"ה ואלהי"ם שעל ידי בחינת אלהי"ם באים לבחינת הוי"ה הרחמים והחסדים. ובדרך הזה תלכו אתם ובתיכם. וזה הכל בבחינת צדיקים אשר ילכו בם בבחינת (תהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני, שמבחינת האחור והריחוק מעט באים לקדם קדמתה.
מאור ושמש
וי"י פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד כו' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים וכו' ואברהם בן מאת שנה כו' ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כו' ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה וכו'. הנה יראה לרמוז בכתובים אלו על תוכן ענינינו בר"ה ואשר ע"י השופר ממתקים כל הגבורות ונכללים בהחסדים וידוע אשר אברהם הוא מדת חסד ויצחק הוא מדת גבורה ויש לרמוז בתפלתינו בר"ה ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור שיש לפרש שתעקוד מדת גבורה ומסטין בכבל יאסר ויתכללו הגבורות בהחסדים ומפני זה אנו תוקעין מאה קולות למנין העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשרה. וזהו אמרו וה' פקד את שרה ביאורו שהש"י פקד וצוה אותנו שנתקע בשופר כי שר"ה נוטריקון "שופר "ראש "השנה כאשר אמר יום תרועה יהי' לכם ויעש ה' לשרה כאשר דבר פי' עשי' הוא לשון תיקון כאשר דבר רומז שכאשר מתעוררין הדינין מתתקנים ומתמתקין ע"י שופר ראש השנה שדבר הוא קשות (כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות) ותהר רומז שע"י השופר הם באים לבחי' הרת עולם וכנסין מן המקטריגים כעובר זה המכוסה בבטן אמו ותלד שרה לאברהם פי' שהתולדה משופר ר"ה היא מדת אברהם שהיא מדת החסד בן לזקניו רומז שיורדין השפעות טובות לישראל ובני חיי ומזוני מי"ג תיקוני דיקנא עלאה למועד אשר דבר אתו אלהים פי' למועד הזה שהוא ר"ה אשר דבר אלקים וצוה לתקוע שגם מדת אלקים מסמכת שישובו ישראל בתשובה ויתהפכו הגבורו' לחסדים וימל אברהם את יצחק רומז שמדת אברהם בטלה את מדת יצחק (ולשון וימל לשון וקטפת מלילות שנקראים כן מפני שאדם מוללן ושוחקן בין אצבעותיו) בן שמונת ימים רומז לשמונה ספירות ממלכות עד החכמה שכולן נמתקו ויורד לתוכן מוח החכמה עלאה ואברהם בן מאת שנה רומז שמדת הרחמים מתעורר ע"י המאה קולות שעולין אל העשר ספירות שכל אחת כלולה מהעשר ("שנה גימטריא ספירה) בהולד לו את יצחק רומז שעי"ז נולד שמחה וחדוה בעולמות (ל' ויפול אברהם על פניו ויצחק).
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶהוּ, כִּי יִצְחָק הוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״א:ו׳): צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים. וְהוּא בָּא מִבְּחִינַת שָׂרָה, מִדַּת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שם יז, והוא מגמרא ברכות יג): שֶׁשָּׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם, וְדִינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא (גיטין י:). וְהַמַּלְכוּת נִקְרָא צֶדֶק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תיקוני זוהר דף י"ז): צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם (בראשית י״ד:י״ז-י״ח).