ישמח משה
או יאמר נשיא אלקים אתה בתוכינו וגו' איש ממנו את קברו לא יכלה ממך וגו' (בראשית כג ו). על פי המדרש הנ"ל (ב"ר מ"ב ה') נשיא אלקים אתה בתוכינו מלך אתה עלינו וכו'. והיינו דאמרו לו איש ממנו לא יכלה וגו', ר"ל לא יוכל למנוע שמוכרח לקיים מצות המלך, ואליה וקוץ בה ולפידים בתוך הכדים שאמרו לו שאנוסים הם, וכמבואר בשו"ע שפ"ח סעיף ג' אנסו המלך וכו', והנה על זה תיסוב דברי עפרון (בראשית כג יא) השדה נתתי לך וגו', והשיב אברהם (בראשית כג יג) אך אם אתה לו שמענו נתתי כסף השדה קח ממני, דאף אם הוא באונס הוי תלוי וזבין, מה שאין כן במתנה הוי תליוהו ויהיב, (בראשית כג יד) ויען עפרון (בראשית כג טו) ארץ ארבע מאות וגו' ואת מתך קבור ואחר כך תתן, (בראשית כג טז) וישמע אברהם אל עפרון לענין זה דאמר ארבע מאות, אבל לשקול תיכף על פי המבואר בחושן משפט סימן ר"ה דבעינן דוקא שנתן המעות דאגב אונסא גמר ומקני, (בראשית כג יז) ויקם שדה עפרון (בראשית כג יח) לאברהם למקנה לעיני בני חת, על פי המבואר שם סעיף א' בהג"ה דבעינן שראו עדים נתינת המעות, (בראשית כג יט) ואחרי כן קבר וגו', דלא רצה לקבור אם יהיה שום חשש נדנוד קרקע גזולה ח"ו, והבן.
ישמח משה
או יאמר ולי מה יקרו רעיך וגו' (תהלים קלט יז). על פי מ"ש לעיל שכל הבעלי חיים נבראו רק לצורך האדם כדאיתא בקדושין (דף פ"ב.) ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני וכו'. וזה שאמר הכתוב ולי למעני מה יקרו רעיך, (ומה לשון הגדלה, כמו רב טובך, תהלים לא כ), כלומר שכולן לא נבראו אלא למעני, כי לולא זאת מה עצמו ראשיהם, כלומר אף כללותיהם מה עצמו, והכונה על על מה ולמה הם אם לא למעני, (כי לפעמים מצינו מה בלשון הקטנה, כמו ביני ובינך מה הוא, בראשית כג טו), אם אמנם כי מיני הבעלי חיים רבים הם שאם אספרם מחול ירביון, עם כל זה הקיצותי במחשבתי ועודי עמך במחשבת כונת הבריאה, כי אין בהם תכלית עצמיי רק עבור האדם כמ"ש. והוסף עוד לבאר דאחר כל השבח הזה, עם כל זה לא תקשה על מה שלא נאמר בבריאת אדם כי טוב, לזה אמר (תהלים קלט יט) אם תקטול אלקי רשע ר"ל תיכף בעת הולדו, ואנשי דמים סורו מני מן כללות מין האדם, אז יתכן שם טוב באדם ביום הבראו, מה שאין כן כשאנשי רשע נמצאו שנעדר בהם הטוב המכוון באדם, על כן לא נזכר טוב בבריאתו, וכל דברי העקרים נכללים ומבוארים כאן. וזה שאמר הכתוב טובתי בל עליך, פירוש שלא נזכר עליך טוב, כי לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, שהם תכלית חפצם וכונתם, אבל בעת הבריאה עוד הבחירה חפשית. וזה שאמר הכתוב (תהלים קיט יט) טוב לי כי עניתי למען אלמד, ר"ל כי אם עניתי ללמוד חקיך אז נאמר אצלי טוב, כדכתיב (ישעיה ג י) אמרו לצדיק כי טוב, כי אז הוצאתי הכחני אל הפועל ונגמרה מלאכתי, מה שאין כן ביום הבראי ויום הולדי, אבל בבעלי חיים מיד נגמר שלמותן, לכך נאמר בהן כי טוב כאמור.
ישמח משה
ויען עפרון וגו' ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (בראשית כג טו). הנה ביני ובינך משולל הבנה, הן אם נפרש בין אוהבים כמונו (רש"י ד"ה ביני), או בין עשירים כמונו, הוא שפת יתר לגמרי, דהלא הוא המדבר אל אברהם, והוה ליה רק לומר ארץ ארבע מאות שקל כסף מה הוא, וממילא היה מובן דהיינו בינם. ועוד קשה דהיה ראוי לו להקדים אברהם, והוי ליה לומר בינך וביני, ועיין בספר שמע שלמה. והנ"ל בזה, על פי מה שכתב בספר ברית שלום הטעם לד' מאות שקל כסף, לפי שהיה ידוע להם מנביאות אברהם דאחר ד' מאות שנה ירש אברהם וזרעו את הארץ, וידוע דד' מאות שנה היא ח' יובלים, ושדה אחוזה ביובל היא חמשים שקל כסף (ויקרא כז טז), וח' פעמים חמשים הוא ד' מאות, ודפח"ח. ונ"ל על פי דבריו הפירוש דקרא ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך, ר"ל דארבע מאות שקל כסף שוה האי דביני ובינך, והיינו ביני שאני מחזיק בו עתה, ובינך שאתה עתיד ליורשה אף אם לא תקנה, זה הוא שוה ד' מאות שקל כסף ומה הוא, ואם כן ביני ובינך קאי להרישא דקרא, והבן כי נכון הוא בס"ד.