ישמח משה
ויקח מאבני המקום וגו' (בראשית כח יא). בחולין (דף צ"א ע"ב) איתא, כתיב ויקח מאבני המקום, וכתיב (בראשית כח יח) ויקח את האבן, אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים למקום אחד וכו', וכולן נבלעו באחד. ופירש רש"י (ד"ה נבלעו) נעשו אבן אחד (והובא ברש"י פרשה זו [ד"ה וישם]). ולכאורה הוא דבר תמוה ומבהיל מאד. אבל כאשר נתבונן קצת בענין הבריאה, אין כאן תמיה כי הכל נברא במאמר כי הוא אמר ויהי (תהלים לג ט), והמאמר עדיין קיים והכל תולה וקיים במאמר, והמאמר שהוא סיבת הבריאה, הוא בעצמו סיבת הקיום, וכמ"ש (תהלים קיט פט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכן בכל הבריאה אין דבר שאין בו הכח האלהי המקיימו, דהיינו כח המאמר אשר נתפשט בכל חלקי הבריאה כנודע. והנה רצונו (הבריאה כנודע, והנה רצונו) ית' מן כל הנבראים שישמשו את האדם השלם, כאשר חכמים יגידו בפסוק (קהלת יב יג) כי זה כל האדם (ברכות ו' ע"ב). ואם האדם מתנהג את עצמו על השלמות האמיתי ומשתמש מן ברואי העולם כדרכו, אזי עולה ומעלה הכל עמו, שזה שלמות הכל שישמשו האדם השלם, וזה תכלית בריאתן והמקווה מהן, ואז כח המאמר יוצא לפועל, שלזה הושם מראש מאמרו ית' בכל הנבראים שנבראו לשמש האדם השלם, וכאשר משמש להאדם השלם, אם כן כביכול המאמר בא לשלמותו ולתכליתו, ואזי מתעורר כח המאמר שבאותו דבר ויהיה הדבר ההוא. והנה יעקב בחיר שבאבות ונקרא איש תם (בראשית כה כז), דהיינו שלם משום שהיה האדם השלם בתכלית, וכן נאמר (בראשית לג יח) ויבא יעקב שלם וגו' ויחן את פני העיר, כי זה חנינה גדולה להמקום ולכל אשר בו שישתמש בו האדם השלם, כי זה תכלית שלמותו ובריאתו. והנה כאשר לקח יעקב האבנים לשכב עליהם, הרי באו לשלמותן האחרון כמו שכתבתי, ונתעורר כח המאמר, וממנו היה מה שהיה כי הוא כח הבריאה, ולכך גם יציאת צדיק מן המקום עושה רושם (ב"ר ס"ח ו'), והבן כל זה. ויש קצת רמז לזה במסילת ישרים פרק א', וכן פירש רש"י על ויקם השדה (בראשית כג יז, ד"ה ויקם), תקומה היתה לו, והבן.
ישמח משה
או יאמר נשיא אלקים אתה בתוכינו וגו' איש ממנו את קברו לא יכלה ממך וגו' (בראשית כג ו). על פי המדרש הנ"ל (ב"ר מ"ב ה') נשיא אלקים אתה בתוכינו מלך אתה עלינו וכו'. והיינו דאמרו לו איש ממנו לא יכלה וגו', ר"ל לא יוכל למנוע שמוכרח לקיים מצות המלך, ואליה וקוץ בה ולפידים בתוך הכדים שאמרו לו שאנוסים הם, וכמבואר בשו"ע שפ"ח סעיף ג' אנסו המלך וכו', והנה על זה תיסוב דברי עפרון (בראשית כג יא) השדה נתתי לך וגו', והשיב אברהם (בראשית כג יג) אך אם אתה לו שמענו נתתי כסף השדה קח ממני, דאף אם הוא באונס הוי תלוי וזבין, מה שאין כן במתנה הוי תליוהו ויהיב, (בראשית כג יד) ויען עפרון (בראשית כג טו) ארץ ארבע מאות וגו' ואת מתך קבור ואחר כך תתן, (בראשית כג טז) וישמע אברהם אל עפרון לענין זה דאמר ארבע מאות, אבל לשקול תיכף על פי המבואר בחושן משפט סימן ר"ה דבעינן דוקא שנתן המעות דאגב אונסא גמר ומקני, (בראשית כג יז) ויקם שדה עפרון (בראשית כג יח) לאברהם למקנה לעיני בני חת, על פי המבואר שם סעיף א' בהג"ה דבעינן שראו עדים נתינת המעות, (בראשית כג יט) ואחרי כן קבר וגו', דלא רצה לקבור אם יהיה שום חשש נדנוד קרקע גזולה ח"ו, והבן.
ישמח משה
ויתן לי את מערת המכפלה (בראשית כג ט). ולהלן כתיב (בראשית כג יז-יט) ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, (בראשית כג יט) ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה. הנה יש ליתן טעם על שבראשונה ובאחרונה נקרא המכפלה, ובאמצע מכפלה, דהנה על מכפלה יש כמה פירושים, דהרשב"ם כתב הככר היה נקרא כן, ורש"י (ד"ה המכפלה) כתב שהוכפלה בזוגות, והרמב"ן הביא בשם המדרש (ב"ר נ"ח ח') שכפל קומתו של אדם הראשון וקברו שם, והרמב"ן כתב שהככר היה נקרא כן מימות עולם, ולא היו יודעים הטעם, ובאמת נקרא כך מפני אלו הטעמים והבן. והנה בילקוט ראובני איתא דאברהם ידע שנותיו מהמערת מכפלה בגימטריא קע"ה, כמו שמשה ידע מהסנה, והוא שכל למעלה משכל. והנה לפי זה יש עוד טעם, שהוא כמניו שנותיו של אברהם אבן הראשה שמונח שם, ועיין בשפת אמת סי' כ"ה פ' כ"ב המכפלה בה"א גימטריא ק"פ, וש"י. דהיה לו לחיות ק"פ, ולזה מרמז המכפלה, וכדי שלא יראה ברעת עשו, חי' רק קע"ה ולזה מרמז מכפלה. ועדיין לא נרוה צמאוני למה דוקא במקרא זה בה"א, ומקרא זה בלא ה"א. ונ"ל בטוב טעם שאברהם ידע זה כפי מה שנתבאר, וידע שהדבר תולה אם בן בנו יצא לתרבות רעה או לא, והנה איתא בב"ק דף ל"ב ע"א המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, שנאמר (בראשית טז ה) ותאמר שרה חמסי עליך וגו', וכתיב בתריה (בראשית כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה, עד כאן. והנה תחילה זו משוער בדעתו של יוצר בראשית כמה היא, והנה עד"מ כמה היה ראויה שתמות תחילה לאברהם, בודאי כיון שלא יצא לפועל הבחירה, נקוט כף זכות בידך לחשוב ימי אברהם שיהיה ק"פ שנה, (כי הידיעה אינו מזדקק לבחירה), ואם כן חיתה שרה יותר ה' שנה. והנה תבלין יש לדבר, דהנה בעת שאמרה שרה לאברהם חמסי עליך, היה אברהם בן פ"ו שנים, שהרי זה היה קודם שנולד ישמעאל בעת עיבורו לפי פשוטו של מקרא שנאמר ותרא כי הרתה וגו', וישמעאל היה בן י"ד כשנולד יצחק, שהרי כשנימול היה בן שלש עשרה שנה (בראשית יז כה), ובאותו זמן באו המלאכים ובשרו על יצחק למועד הזה בשנה האחרת (בראשית יח י), ובלידת יצחק היה אברהם בן מאה (בראשית כא ה). והנה אם נענשה שרה על ידי מסירת דין, מבואר שכונתה היתה על אברהם בעת כעסה לחרוץ משפט הזה, לפי ששמע בזיונה ושתק ודנה אותו כמעליב, ומבואר בב"מ (פרק הזהב דף נ"ח:) שהוא כשופך דמים, ולכך נמדד לה כמדה זו, וזה נכון דהא כל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה (סנהדרין צ' ע"א), ואם כן לפי זה יתכן לומר שרצונה היה שימות אברהם בן פ"ו שנה, ע"כ תמות היא פ"ו שנים קודם לו. והנה איתא בספרים דעל ידי החרטה שמתחרט תיכף מתכפר מחצה, והנה איתא בתרגום יונתן וירושלמי שפייסה אותו, (וז"ל: וכדין יתגלי ה' וידין ביני ובינך ויתמלא רחמין עלי ועלך, ויפרוש שלמיה ביני ובינך ויתמלא עלמא מני ומנך, ולא נצרך לבנה דהגר וכו'). ומזה נראה שחזרה תוך כדי דבור, ולפי זה נתכפר מחצה וראוי היה שתמות קודם לאברהם מ"ג שנה. והנה כשמתה היה אברהם בן קל"ז, שהרי היא היתה בת קכ"ז, והוא היה זקן יותר עשרה שנים כמו שנאמר ואברהם בן מאת שנה כשנולד יצחק ושרה בת תשעים, ונמצא מאז ועד מיתתו שהיה בן קע"ה היה ל"ח שנה, אך כשתחשוב מיתתו לק"פ, היה מ"ג שנה והוא זמן הראוי לשרה כאמור. ועל פי זה יתבאר כי במאמר אברהם נאמר ויתן לו את מערת המכפלה גימטריא ק"פ, כי למה לו לתפוס צד הרע הלא ברית כרותה לשפתים (מו"ק י"ח ע"א), אבל אחר כך הוא לשון תורתינו הק' שכתבה לנו ויקם שדה עפרון אשר במכפלה לאברהם למקנה, קראה התורה כפי אשר הוא באמת גימטריא קע"ה, והבן. והנה אחר כך כשנאמר שקבר אברהם לשרה נאמר המכפלה, כי זה שקבר אברהם לשרה אז היה לחשבון המכפלה כאמור, והוא פלא בס"ד. והנה אחר כך כשנקבר אברהם נאמר גם כן המכפלה (בראשית כה ט), לפי ששם (בראשית כה ח) נאמר בשיבה טובה, ודרשו (ב"ר ס"ג י"ב) שלא ראה עשו יוצא לתרבות רעה, ואם כן משמע כי לכך מת אז, ואם כן אם היה כתיב מכפלה הוי קשה, והבן. והנה כונת אלקית היא על כל פנים, והנה בחינה זו שכפולה בזוגות, היא גם כן אמת, ולזה צריך לומר המכפלה בה"א הידיעה על זוגות הידועים, כי בלא זה המערה, היה לכל אחד שם בחברון אחוזת קבר כמבואר ברמב"ן, ובודאי היה כמה שהוכפלו בזוגות, ולכך בפרשת ויחי (בראשית מט לא) במאמר יעקב שאמר שמה קברו וגו', וכונתו שיקברו אותו שם להשלים הזוגות נאמר המכפלה (בראשית נ יג), וכן אחר כך כשנקבר, והבן.