Chasidut על בראשית 24:40

או יאמר, על פי מ"ש הכלי יקר דבר אחר כי מתחלה נגלה ה' אליו מצד היותו אברם אב לרם, מצד שהכניסם תחת כנפי השכינה, ודימה כאלו ילדם (עיין סנהדרין צ"ט ע"ב), ומצד שהיה אב לכולם נגלה אליו ה', אבל מצד עצמותו לא היה ראוי עדיין לראות פני השכינה לפי שהיה ערל ובעל מום, אבל עכשיו שנימול נראה אליו ה' אפילו מצד עצמותו, עכ"ל. ונ"ל שזה הוא הטעם דקודם המילה כתיב (בראשית יז ג) ויפול אברהם על פניו, מה שאין כן אחר שנימול כתיב (בראשית יח א) וירא אליו ה', כי מצינו מה דנעשה להאדם בזכות עצמו יראה בעיניו, אבל הנעשה לו בזכות אחרים אינו כדאי לראות, וכמו דאשכחן בענין סדום גבי לוט דכתיב (בראשית יט יז) אל תביט אחריך, וכפירוש רש"י (ד"ה אל) בזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפרעניותם, עיין שם. ולכך קודם המילה שהיה ערל ופסול בגופו, והתגלות הנבואה לא היה מכח עצמותו רק בשביל שהיה מזכה רבים, לא היה כדאי לראות מראות אלקים, לכך נפל על פניו, מה שאין כן אחר שנימול שהיה לו התגלות אלקים מכח עצמותו בזכות המילה, לכך כתיב וירא אליו ה' והוא יושב. וזה שאמר המדרש שהיה יושב והשכינה עומדת ולא נפל על פניו, הדא הוא דכתיב וירא אליו ה', כלומר שהיה נראה לו מכח זכות עצמו וכאמור. עוד נ"ל ליתן טעם ולפרש מה דכתיב וירא אליו ה' והוא יושב וגו'. כי הצדיקים שקדמוהו וגם כן היו נביאים, היה רק בהתבודדות ולכך נאמר (בראשית ו ט) את האלקים התהלך נח, דהיינו בהתבודדות רק עם אלקים והבן, אבל מכיון שעסק בעולם נעשה חולין, כמו שנאמר (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה (ב"ר ל"ו ג'). אבל אברהם התבודד אף בתוך ריבוי עם, לכן נאמר (בראשית כד מ) אשר התהלכתי לפניו, ר"ל בכל מקום שהתהלכתי הכל לפניו, על כן וירא אליו ה' והוא יושב פתח האוהל, מה שאין כן להקודמים (וזה שמדייק לומר אליו למעט הקודמים, עיין רש"י פרשת ויקרא (א א) אליו, למעט את אהרן, ועיין שם במפרשים) והבן.

את האלהים התהלך נח. פירש רש״י ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו נח צריך סעד לתמכו ואברהם היה מתחזק בצדקו והולך מאליו: וקשה גם כן כנ״ל הלא הכתוב אומר צדיק תמים וכו׳ ואם כן הוא הרי לא היה שלם שהיה חסר לו המדריגה של אברהם:

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך וכו' (בראשית כד מ). יש לדקדק. א', ויברכו ויאמרו, ביברכו לחוד סגי. ב', תיבת לה ודאי מיותר. ג', את היי וכו', את דייקא מהו בא למעט. ד', אחתנו למה להו למימר, וכי עד השתא לא ידענו שאחותם היא. וביותר אמרם אחותנו לא יצדק, כי "ויברכו "ויאמרו משמע רבים היו האומרים אחותינו, וכמה אחים היו לה הלא לא נאמר בתורה אלא אחד, והלואי וכו'. אך נ"ל שבא להורות הפלגת רשעתם, כי הנה ידוע (ב"ר פכ"ו ה') שלא היה נעלם מן הדורות הראשונים הידיעה בעתידות, ובפרט בלבן וסייעתו שהיו בתוקף הקליפות כנודע, והיה יודע שעתידים לעמוד ממנה "יעקב "ועשו. והנה יצא ממנה "עשו מצדה, להיותה אחות ללבן ורוב בנים וכו' (ב"ב ק"י ע"א). וזהו ויברכו את רבקה ויאמרו לה דייקא, (כי מברכתם היה לכאורה נראה כמברכים לכל יוצאי חלציה, והם לא כך עשו רק ויאמרו לה דייקא בהקדמה) "אחותינו, ר"ל הנה את "אחותינו, ובודאי יצא ממך אחד מסטרא דילן, הנה) את (דייקא, ר"ל הבא מצדך) היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך (דייקא) את שער שונאיו, (תאלמנה שפתי שקר יתפרכון ישתתקון יתאלמון, שבזה היה היפך הברכה ח"ו ליעקב, כי מי היא השונא של עשו). ובזה תבין מה שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ס י"ג) למה היתה רבקה עקרה, שלא יאמרו ברכתו של לבן וסייעתו עשתה פירות. ולכאורה קשה ומה בכך שיאמרו כך, הלא קיימא לן (ברכות ז' ע"א) אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. ועל פי האמור ניחא, דהכוונה לפי זה באריכת הגלות בעוה"ר כראות הצלחת עשו זמן ארוך ואפס עצור ועזוב לישראל והם נתונים למשיסה, יאמרו ח"ו כי אין תקומה לשונאי ישראל, כי יסברו שברכתו של לבן עשתה פירות את היי דייקא, ויירש זרעך דייקא את שער שונאיו. על כן היתה עקרה עד שתפלת יצחק גרמה מחדש להוליד, ואם כן נפסקה ברכת לבן, וברכת השי"ת ליעקב תכון לעד לעולם: