Chasidut על בראשית 25:1

באופן אחר נראה לישב הקושיות בהמקראות הנ"ל וסמיכות הפרשיות, כי מצינו (זוהר ח"א ס"ז ע"ב) שנח עשה שלא כהוגן במה שלא התפלל על בני דורו, כי היה ראוי לו לעמוד בפרץ ולהשיב חמה ולהיות צדיק מושל ביראת אלקים (שמואל ב' כג ג, מו"ק ט"ז ע"ב), ולא להסכים עם אלקים היינו דין, ובפרט שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) אין בן דוד בא אלא או בדור שכלו חייב, והענין כי בדיני נפשות כלו לחייב, זכאי, והקב"ה מנהיג עולמו בדת תורתו הקדושה, ונמצא אם כלו חייב ואין מיימינים, זכאי והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש ויאמר ה' אמחה את האדם (בראשית ו ז), היינו מדת הרחמים שאף מדת הרחמים הסכים, ואם כן כלו לחיוב והיה ראוי להיות זכאי, אך ונח מצא חן והיה צד זכות בעולם, לכך יצאו כלם לחיוב כנ"ל, אם כן הוא היה הגורם, על כן ראוי היה לו לעמוד בפרץ ולומר שאינו רוצה להיות נחשב לצדיק שיחייב בצדקתו לכל העולם, כמו שטען משה כמו שאבאר אי"ה בפרשת תשא, על כן נעדר מנח שם תמים, אבל זולת זה היה צדיק גמור. והנה ידוע מהרמב"ם ז"ל שכתב שאריכת שנים בדורות הראשונות, לא היה רק ליחידים המפורשים בתורה הקדושה, אבל שאר בני אדם חיותן היה כמו עכשיו ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', עד כאן. ונמצא לפי זה עברו כמה דורות עד שהיה נח בן שש מאות שנה. ועל פי זה יתבאר המשך סמיכות הפסוקים הנ"ל ויאמר ה' וגו' ונח מצא חן כנ"ל כמ"ש, והיינו אלה תולדות נח ר"ל המבול שהוזכר בפרשה, אחר כך הוא הוליד (וכמו שפירש רש"י בפרשת תולדות (בראשית כה א, ד"ה ואלה) יעקב ועשו האמורים בפרשה), שהוא היה הגורם, כדכתיב (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי, כי איש צדיק תמים היה ויכול להיות צדיק מושל וגו' לבטל הגזירה, לכך אמר היה בדורותיו, ר"ל בהדורות שכבר עברו לפניו אבל לא בדור הזה, כי עכשיו נעדר ממנו שם תמים משום שלא התפלל עליהם. והיינו את האלקים התהלך נח, ר"ל שהסכים עם הנהגת אלקים דהיינו משפט ודין, ולא היה בבחינת מושל לבטל הגזירה ואין זה רצון השי"ת, כמו ששמעתי בשם החסיד הקדוש האלקי המפורסם מו"ה אלימלך מלוזענצק זצוק"ל שאמר לפרש מה שיסדו בחרוז האדרת והאמונה, הנוי והנצח לחי העולמים, כי מלך בשר ודם אם מנצחין אותו אין זה תפארתו, אבל הקב"ה ית"ש הוא תפארתו ותהלתו שמניח לבניו שינצחוהו כביכול, וקא חדי ואמר ניצחוני בני כמבואר בבבא מציעא פרק הזהב (ב"מ נ"ט ע"ב) בתנורו של עכנאי. והיינו הנוי והנצח, הוא רק לחי העולמים, ודפח"ח וש"י. ומשום הכי אחר כך נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ולא נאמר תמים, כי מחמת זה נעדר ממנו שם תמים כנ"ל. ועל פי זה שכתבתי יתבאר המדרש רבה (ב"ר ל' י') על פסוק את האלקים התהלך נח, וז"ל: ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר משל למלך שהיה לו ב' בנים וכו', אמר לקטן הלך עמי, ואמר לגדול בא והלך לפני. כך אברהם שהיה כחו יפה, התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א), אבל נח שהיה כחו רע את האלקים. ר' נחמיה [אומר] משל לאוהבו של מלך וכו', עיין שם. נ"ל דדעת ר' יהודה הוא כמ"ש דנח הלך אחר הנהגת אלקים, ולכך היה כחו רע ונעדר ממנו שם תמים, אבל אברהם נהג אותו כביכול, וזה רצון השי"ת ועל זה אמר לו והיה תמים כנ"ל.

ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ. יד הוא תקופות וכח שיוכל האדם לצאת חוץ לגבולו ולהכניס משם טובה לתוך הקדושה. ויתד תהיה לך על אזנך וכו', איתא בגמ' (תמיד כ"ח.) הרוצה שיחיה יחזיק באמונה יתירה, וזה פי' ויתד תהיה לך על אזנך היינו על כל דבריך יהיה לך בטחון ותקופות. והיה בשבתך חוץ. היינו באם יעשה אדם מישראל ח"ו מעשה שהיא חוץ מגדרו, וחפרת בה, היינו שיהיה נגדך ותתבייש בה, גם יעיין בה מלשון (איוב ל"ט,כ"ט) משם חפר אוכל. ושבת וכסית, היינו שאח"כ תעשה אותו הדבר בעצמו בהיתר [כענין שאיתא בגמ' (יומא פ"ז.) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך, אלא נעשית לו כהיתר, ונתבאר הענין בפרשת ויגש בחלק ראשון וכענין שמצינו במשה רבינו שהוכיח את ישראל באמרו שמעו נא המרים ונחשב לו לחטא אף שבמדרש מביא כמה פשטים על זה, מכל מקום נחשב לו לחטא, וכאשר קצף שנית ואמר להם החייתם כל נקבה בזה תיקן ובירר את תוכחה הראשונה שגם אז לא היה בלבו שום כעס עליהם חלילה. תשלום.]. וכסית את צאתך, היינו כשתעשה עוד הפעם תכפר על העבר, כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה (בראשית כ"ה,א') ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, אחר כל הנסיונות נשא עוד הפעם את הגר ובירר שגם תחלה היה ברצון הש"י, וכמו שמצינו בגמ' (שבת מ"ט.) במעשה דאלישע בעל כנפים שהיה יוצא לחוץ בתפיליו לפי שהיה לו בטחון שבטח לא יוכל שום אדם להרע לו, ביען כי הוא מקיים מצות הש"י. ואח"כ כאשר תפסו הקסדור אז בטח ג"כ בה' שלא יאונה לו רעה ולא התרעם על מדותיו ששלח לו בטחון בזה, וע"כ השיב לו כי בידו כנפי יונה היינו שמניח את עצמו להתפתות מהש"י כמ"ש (הושע ז',י"א) יונה פותה, ובזה בירר כי גם תחלת יציאתו לחוץ לא היתה רק בתקופות ששלח לו הש"י ועי"ז ניצל.

עוד יאמר ויתן אל הגר שם על שכמה. להודיע כי לא רעה עינו בתתו לה ונתן לה בעין יפה כל אשר תוכל שאת עד שלא יכלה להרימו בעצמה והוצרך אברהם להשימו על שכמה מרוב משא לחם שנתן לה, ואכן מים לא נתן לה כי אם חמת אחד כמו שמפורש לחם וחמת מים כי סבור הנה המים מצוי בכל מקום ובחנם ועל כן יותר טוב במקום שתשא מים על כתיפה שתשא לחם שהוא דבר שאין מצוי בחנם, וְהִרְבּה משאוי הלחם והמעיט משא המים ועל כן תיכף ויכלו המים מן החמת לפי שלא היה לה אלא חמת אחד מים, והגם שהמים מצוי בכל מקום, מאת ה' נסבה זאת שלא תראה את המים כי הן אחר כך כתיב ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים וגו' מכלל שקודם נסתם עיניה שלא תראה המים, והוא כדי שלא תאמר הגר הן גרשני היום מבית אברהם ובדעת אל עליון ואז ומפניו גם כן אסתר וכל מוצאי להרגני, והראה לה הקב"ה אשר לא סר השגחתו יתברך ממנה ומבנה באשר הוא שם. וכאשר כלו המים ותשא את קולה ותבך, קרא לה מלאך ה' ואמר לה מה לך הגר אל תראי כי שמע אלהים אל קול הנער וגו' ובזה הבינה אשר השגחתו יתברך לא סר מעליה ומעליו ואלהים עמו (וכאשר אמר להלן ויהי אלהים את הנער) ואז ראתה באר מים והיה אצלה בדרך נס אחרי שתחילה לא ראתה ואחר כך ראתה, ועל כן גם היא לא עזבה לבה מה' וקטרה עצמה מהיות לאיש עד אחר זמן ששבה לבית אדוניה ודבקה בחיקו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"א, ד') בפסוק (בראשית כ"ה, א') ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה וגו'. כי ראתה שה' אתה ולא יעזבנה והכל היה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וכלי שנשתמש בו קודש אל ישתמש בו חול.