ישמח משה
או יאמר על כפל לשון בן אברהם, אברהם הוליד (בראשית כה יט). ועיין בכלי יקר מה שדקדק בזה, למה אמר הוליד בלשון הפעיל, ולא ילד, כמו וכנען ילד (בראשית י טו). ותירץ שהכונה בזה שאברהם גרם ליצחק שיהיה לו בנים וזרע, לפי שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' וגו', וכתיב ויעתר לו ה', משמע לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק וכו' (יבמות ס"ד ע"א). ולפי זה מצד היותו בן לצדיק, על כן עמד לו זכותו, עד כאן. ואני להוסיף נופך באתי, כי לפי דבריו איכפל קרא להשמיענו פעמים כאן ובויעתר לו דבר אחד. והנ"ל בזה, ומקודם נקדים לבאר הפסוק ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו על דרך הפשוט, על פי מה דאיתא בגמרא יבמות דף ס"ד ע"א יצחק אבינו עקר היה וכו', שם ויעתר להם מבעיא ליה. והנ"ל בזה על פי מה שפירשתי בפסוק (תהלים מ ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. על פי שפירשתי אמרם (ברכות ל"א ע"א) המתפלל צריך שיכוין לבו לשמים, (ר"ל לדבר הנוגע לכבוד שמים ולא להנוגע לטובת עצמו כלל והבן), (אר"י) [אבא שאול אומר] סימן לדבר תכין לבם וכו' (תהלים י יז). על פי מ"ש (ב"ק צ"ב ע"א) המתפלל על חבירו והוא צריך לאותה דבר, הוא נענה תחילה. (והכי פירושא דקרא קוה קויתי ה', ר"ל כוונתי לא היה רק בדבר הנוגע בה' לבדו, ולא חשבתי הנאת עצמי כלל, ועל ידי זה ויט אלי וישמע שועתי, היינו מה שנוגע לי לעצמי, והבן). ועל פי זה יתפרש גם כאן הוא התפלל, כי עקרה היא כמפורש בתורה הק', וגם הוא עצמו היה נצרך לדבר, על כן ויעתר לו מקודם דהוא נענה תחילה, ואחר כך ותהר וגו', כנ"ל על דרך הפשוט. ונקדים עוד הא דאיתא במדרש פרשת לך (ב"ר ל"ט י"א) ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), א"ל ומנח לא העמדת שבעים אומות, א"ל אותה אומה דכתיב בה (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך, אמר ר' ברכיה ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך, משאני עושה אותך כבריה חדשה, אתה פרה ורבה. ועיין בנזר הקודש שמפרש דקשיא ליה דאכתי מה רבותא דאברהם, הלא אותה אומה שכתוב בה מי גוי גדול, הוא גם כן מזרע נח, שהרי גם הוא מבני נח. לזה אמר משאני עושה אותך כבריה חדשה אתה מוליד, ואם כן ממילא לא באנו כלל משורש זרע נח, שהרי אברהם לא היה לו כח להוליד את יצחק מכח הגוף הבא מבני נח, עד אחר שנעשה כבריה חדשה, לפיכך אנו מכונים בשם בני אברהם ולא בני נח, עד כאן דבריו עיין שם. ואם כן לפי זה אם עקר היה, אין לייחס הזרע לאברהם, ורק מפני שאברהם בזכותו הוליד את יצחק, נתייחס שפיר שלו. והנה י"ל דלא התפלל יצחק על עצמו, דהובטח על הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ואם כן ודאי שפיר נתייחס הזרע לאברהם כנ"ל. וז"ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כלומר שמתייחס הזרע לאברהם הגם שעקר היה, כי אברהם הוליד את יצחק וזכותו גרם לו ששמע אל את תפילתו, כי (בראשית כה כ) ויהי יצחק וגו' ויעתר לו דייקא, והבן. עוד יתכוין ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד וגו'. על דרך שכתבתי לפסוק כי ביצחק יקרא לך זרע, כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשיהם הטובים (ב"ר ל' ו'). והנה כבר כתבתי בפרשת העקדה (בפסוק והאלקים ניסה את אברהם), להוציא מדעת הראב"ע שכתב שנעקד יצחק שלא מרצונו, עיין שם בארוכה. והיינו דאשמועינן כאן ואלה תולדות יצחק, הך גופא שאברהם הוליד את יצחק, דהיינו העקדה שעקד את יצחק דהוא עיקר ההולדה של אברהם, היא גופיה תולדות יצחק, לפי שפשט צוארו על גבי המזבח ברצונו, והבן.
ישמח משה
או יאמר על דרך זה ואלה תולדות יצחק וגו' (בראשית כה יט). דעיקר התולדה של יצחק הוא רק מה שאברהם הולידו, ר"ל שזיכה אותו למצוה רבה כזו דהיינו העקדה והבן, ומקודם סיפר מתולדה הרוחני, ואחר כך התחיל לספר מתולדותיו הגשמי (בראשית כה כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו', והבן.
ישמח משה
ויהי יצחק וגו' אחות לבן הארמי לו לאשה (בראשית כה כ), ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא וגו' (בראשית כה כא), ויתרוצצו וגו' ותאמר אם כן למה זה אנכי (בראשית כה כב), ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגו' (בראשית כה כג). יל"ד טובא. (א), הקישור אינו מובן. (ב), אחות לבן מה מלמדני בזה, ועיין רש"י (ד"ה בת). (ג), כי עקרה היא מה בא ללמדנו, היה לו לומר כי לא ילדה יהיה באיזה אופן שיהיה, ולשון עקרה משמע בטבעה מעת הולדה, ועיין מ"ש למעלה בזה. (ד), אם כן למה זה אנכי אינו מובן. והנ"ל בזה, בהקדים מה דנ"ל לפרש הא דאיתא בברכות דף י' (ע"א) א"ל האי צדוקי לברוריה כתיב (ישעיה נד א) רני עקרה לא ילדה, משום דלא ילדה רני. א"ל שטיא שפיל לסיפא דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה וגו', אלא מאי רני עקרה לא ילדה, רני כנסת ישראל דלא ילדה בנים לגיהנם כותייכי. ונ"ל ביאור הדברים על פי מ"ש באבני שוהם פרשת ויקהל סימן ב' על מדרש רות, ועיקר דבריו בשם אבן שואב, דלכך היו אמותינו עקרות מפני שאחיהון רשעים היו ורוב בנים הולכין אחר אחי האם (ב"ב ק"י ע"א), אך זה כשהלידה היא על פי טבע בכח הגוף, אבל כאן שהיו אמותינו עקרות, ובכח הגוף לא היה להם לידה כלל רק על פי נס, שוב אין הולכין אחר אחי האם. ועיין מ"ש הנזר הקודש במדרש רבה פרשת לך (ב"ר ל"ט י"א) בפסוק (בראשית יב ב) ואעשך לגוי גדול, דמהאי טעמא אנו יוצאים מכלל בני נח ונקראים בני אברהם הובא בדברינו למעלה. והנה כל כנסת ישראל נבנה על ידי העקרות, והיינו רני עקרה וגו' שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכי דייקא, ולכך יש לרנן על עקרותה, ודו"ק.