אגרא דכלה
ויצו אבימלך לכל העם לאמר הנוגע וכו' (בראשית כו יא). לפי פשוטו אינו מובן הלאמר. ונראה על פי מה שכתבנו כמה פעמים שכל פסוק מרמז לנו בכל עת איזה דרך לעבודתו ית"ש, כמ"ש בגמרא (מגילה ג' ע"א) ושום שכל (נחמיה ח ח) אלו הפסוקים. ונראה שרמז בכאן ענין המסירת נפש שצריך האדם למסור בשעת יחוד קריאת שמע, ולקבל עליו קבלה שלימה אימת שתבא לידו ענין קדושת השם, יקבל עליו כל המיתות עבור קדושת שמו ית'. והנה ענין קדושת השם בפועל ממש, ידוע דעל ידי זה מעלים מיין נוקבין לגרום יחוד עליון. והנה באם יקבל עליו האדם בהסכמה שלימה בשעת קריאת שמע ענין הזה וימסור את נפשו בכח, יהיה חשוב לפני השי"ת כאילו מסר נפשו בפועל, ועל ידי זה יגרום היחוד הנרמז בקריאת שמע, דהיינו יחודא עילאה ותתאה שמ"ע (דברים ו ד) וברו"ך כנודע. לזה יתד שהכל תלוי בו, כל המצות בנויים על יחודין הללו כידוע למשכילים. וזה מה שיש לרמז ויצו "אבי "מלך, (היינו אבינו מלכנו מלך העולם), את כל העם (עמו בית ישראל), לאמ"ר (שיאמרו פעמים בכל יום ענין היחוד) הנוגע באי"ש הזה, (היינו יחוד שמע יחודא עילאה, הנוגע באי"ש היינו איש מלחמה (שמות טו ג), ונקרא ז"ה אלי ואנוהו (שמות טו ב) כנודע), ובאשתו (היינו ברוך יחודא תתאה הנרמז באדני שכינתא קדישא), מות יומת (היינו שיאמרו היחודים במסירת נפשם, לקבל על עצמם בכח הדמיון כל המיתות בכדי לגרום היחודין הללו. ושיעור הכתוב ויצו אבימלך (כנ"ל), את כל העם (כנ"ל, הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, דהיינו שיאמרו ענין היחוד הנונע לאיש מלחמה, ולאשתו אשת חיל עטרת בעלה בקבלת המיתה דייקא, ויוחשב לפני הבורא עולם כאילו מסר נפשו בפועל, ויגרום יחודין עילאין כנ"ל:
אגרא דכלה
ויש לרמז במקראי קודש הללו ענין מה דידוע בענין עולם אצילות דמלכין קדמאין, מאותם ז' מלכים שנתהווה מהם אחר כך זעיר ונוקב' דאצילות בעת התיקון היה שמתחילה יצאו בבחינת ניקודים בלבד, והיו בסוד הגבורה והדין, אחר כך כשהאיר סוד מ"ה החדש, היינו צירוף מדת הרחמים, אזי ניתקנו בסוד פרצופים כל נקודה בפרצוף שלם דעשר ספירות, ובאו בסוד מרכבה זה מלביש לזה וזה מלביש לזה, ועל ידי זה ניתקנו בתיקון גמור לבל יארע להם ח"ו כמקרה הראשון. והמשכיל על דבר לא יתמה על החפץ על מה י"י עשה ככה לברא בתחילה בענין שיארע להם שבירה, כי הענין הוא שהיה ברצון המאציל ב"ה שיהיה עולם הבחירה, וישתעשע במעשי ידי הצדיקים, והנה על ידי השבירה נפלו ניצוצי הקדושה בתוך הקליפות, וכמה וכמה נשארו בתוכם גם לאחר התיקון, ומתבררים בכל זמן ועידן על ידי התורה ותפילה של הצדיקים הגורמים לברר הבירורים הללו לעשות מהם ציור קדוש בסוד מעשה בראשית, וזה שעשועיו ית' שהצדיקים פועלים כל זה על ידי אותיות התורה והתפילה שמוציאים בפיהם, (כי הנה גם כן עולם העקודים אשר אין בו שבירה, הוא מסוד פ"ה דאדם קדמון כנודע. והנה מה שמחדשים דבר בכל פעם בתורה ותפילה, הוא סוד מ"ה החדש הגורם תיקון בכל עת, בין והתבונן הדברים הגדולים האלה). על כן עשה המאציל ככה שהיה בונה עולמות ומחריבן (ב"ר פ"ג ז'), כדי שיהיה לו שעשועים מאמירת הצדיקים בפיהם תורה ותפילה, והבן. ובזה יתבאר רמזי המקראי קודש הללו (בראשית כו יא) ויצו אבימלך, (כינוי להמאציל בדרך השאלה עיין בעץ חיים), את כל העם לאמר, (ר"ל ענין ציוויו היה כדי לאמר) לכל העם, דהיינו שכל העם יהיו להם יכולת לפעול באמירתם בפה בתורה ובתפילה, עבור כן ציוה המאציל ית' הנוגע באיש הזה ובאשתו, (ר"ל אותן הנקודות הנוגעים לזעיר אנפין) הנקרא "איש "הזה, לאשתו נוקב' דזעיר אנפין, דהיינו ז' נקודות שנעשה מהם אחר כך זעיר ונוקב', מות יומת בשבירת הכלים שהוא מיתה גמורה ירידת הכלים לבריאה כנודע), ענין הציווי הזה מהמאציל להחריב את העולמות היה לכל העם לאמר, כדי שיאמרו כל העם תורה ותפילה. ועל פי זה יאמר אחר כך ויזרע יצחק בארץ ההוא, (ענין הזריעה הזאת הראשונה היה בבחינת יצחק בחינת הדין והגבורה), וימצא בשנה ההוא, שנה מלשון שניות, [ר"ל בהשנות הארה השניה מהמאציל מסוד מ"ה החדש, והכוונה ובפעם השני מצא העולם האצילות הלז] מא"ה שערי"ם, דהיינו שכל נקודה נתהווה לפרצוף גמור בעשר ספירות, וכל ספירה נקרא שער, ואם כן יהיה סך הכל "מאה "שערים, דהיינו עשרה פרצופים כל אחד כלול מעשרה, עתיק אריך אבא אמא י"ס תבונה זעיר אנפין ונוק' "יעקב "ולאה, ויעלה סך הכל מאה ספירות הוא סוד "מאה "שערים, והספירות נקראים שערים, עיין בזהר וירא (ח"א ק"ג ע"ב) פסוק (משלי לא כג) נודע בשערים בעלה ויונעם לך, זה סיבה אחת לתיקון. וגם כן ויברכהו הויה, מלשון הברכה המבריך את האילן (כלאים פ"ז מ"א), שנברך ונרכב פרצוף אחד בחבירו, וזה פנימי לזה וזה מלביש לזה, וגם כן פרצוף בגימטריא שני פעמים ברוך כמבואר בעץ חיים, ועל ידי כך ניתקנו ולא נשברו, ויאמר אחר כך (בראשית כו יג) ויגדל האיש (היינו הזעיר אנפין). וגם כן יש לפרש ויגדל האיש, האי"ש בגימטריא ז' פעמים אדם עם הכולל (שנכלל ביחד, היינו הז' נקודות שנשברו), היינו לדעתי סוד שטו העם ולקטו (במדבר יא ח):