Chasidut על בראשית 26:23

וצריך אני למודעי להשכיל ולהבין ענין הג׳ בארות בשמותן כי האבות הסתכלו בעין שכלם הגדול עד סוף כל הדורות עם כל התלאות שיעברו עליהם ונודע כי בזמן שבית המקדש היה קיים היה ריבוי הדעת האמיתית איך להתקרב לגדר שידבקו את עצמם לבחינת באר מים חיים יותר ויותר מבזמן הגלות שאפילו אומות העולם היו מכירין אצת הכרה ומביאין קרבנות כמו שכתוב בתפלת שלמה המלך ע״ה והנכרי אשר יבא וגו׳ וכמו שמצינו אפילו סמוך לחורבן שלח להם הקיסר קרבן כנודע אך שהיה עדיין בעולם גם בזמן בית המקדש בחינת טוב ורע עד שעל ידי עוונות ישראל נתגבר הרע ונחרב הבית ועל כן נקרא בחינת הבאר עשק ואחר כך ויחפרו באר אחרת שהוא בית המקדש השני שבימי עזרא שנחרבה גם כן דעת הנ״ל עד שידעו לחפור לבחינת באר ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה על שם קטרוג השטן שהגביר כח החומרי על הדעת עד שויעתק משם בבחינת המשך הזמן שהוא הגלות האורך ויחפור באר אחרת שהוא בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו שאז לא יהיה קטרוג הרע כלל כמו שכתוב (זכריה י״ג, ב׳) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שאז יהיה עולם שכולו טוב ויקרא שמה רחובות כי אז יהיה הרחבת הדעת כמו שאמר הכתוב ומלאה הארץ דעה וגו׳ ונזכה לדבק באור אין סוף ברוך הוא להשיג מהותו יתברך ולדבק בהשם יתברך דביקות עולם וזהו שכתוב אחר זה ויעל משם באר שבע כי השכינה נקרא בשם באר שבע שיזכו להיות במדריגה עליונה והבן. אך צריך כל אדם להחזיק את עצמו אף בזמן שהרע מעכבו ואינו מניחו לעלות לבחינת באר מכל מקום יראה בעין שכלו שגם שם הוא צמצום אלהותו יתברך כאמור אצלנו במקום אחר מזה ויראה על המניעה ויבין ממנה מהו שורש חיותה מאיזה מדה היא אם מבחינת חסד או גבורה ויראה להביאה לשרשה שעל ידי המדה ההוא שמעוררים אותו לקרבו יתחיל בה לעבוד להבורא יתברך בין במחשבה בין בדבור בין במעשה כי המדות האלו הם אלהות אך שנפלו ממקומן בשבירה ואז נעשה מהם גם כן טוב וכן אם באו לו מניעות מצד הדינים הבאים עליו ששרשו למעלה מדת הגבורה שהוא מדת יצחק יבין בדעתו שאלו הדינים הם ממקום העליון הקדוש אך שנפלו על ידי ירידת מדריגות למקום הדינים שהוא מקום בורות נשברים ויאחז במדת הגבורה ליראה את השם יתברך ולעבוד תיכף לבורא יתברך בזה ולהביאן לשרשן וימתקו הדינים כי זה סוד אין הדינין נמתקין אלא בשרשן שהוא מדת יצחק כי מיד שעל ידי אלו הדינין שבאו על ידי עונותיו מתחזק את עצמו ועובד עמהם בשורש אחיזתן עד שבאו לשורשן ששם הוא רק אלהות הגמור נתבטלו הדינין ונמתקין:

גור (בראשית כו ג). ב' ריש פסוק. דין. ואידך גור אריה יהודה (בראשית מט ט). והם בתרין לישני. הנה שם מתרגמינן שלטן יהא בשרוייא וכו', והוא נלמד מכאן, כמו בכאן הפירוש גור לשון גירות, כמו כן לשם בהיות עדיין דוד גר בארצות אחרות, היה לשר על כמה מאות איש (שמואל א' כב ב). וכמו כן נדרש בכאן בהיפך "גור בארץ הזאת, בארץ הזאת אין גבורתך כל כך שלימה, רק כמו גו"ר אריה קטן, אבל אחר כך ויעל משם באר שבע (בראשית כו כג), והיו מלכים משכימים לפתחו (ב"ר פט"ז ע"ב):

ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק (בראשית מו א). להיות שראה התגברות מדת הדין דגבורת יצחק, נתכוין להמתיק. ואפשר יש לרמז בעגלות ששלח יוסף (בראשית מה כז), מיעוט עגלות שנים, שני פעמים עגל"ה בגימטריא גבורה. ונ"ל עוד אחר שנדקדק עוד בפסוק שאחר זה (בראשית מו ב) ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה, הלא הנבואה בלילה הוא רק לנביאי אומות העולם, ומי לנו גדול מיעקב בחיר שבאבות, הגם שבהליכתו לפדן ארם היה גם כן בחלום, היינו משום דעדיין לא נשא אשה כמבואר בזוהר הק' (ח"א קמ"ט ע"ב). אבל זכור תזכור את אשר כתבנו בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו כג) ויעל משם באר שבע (בראשית כו כד) ויירא אליו י"י בלילה ההוא, דגם שם ביצחק הקשינו לדעת למה בלילה. והונח לנו על פי מ"ש בחסד לאברהם שבאר שבע הוא הסולם המפסיק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ושם נאמר דבבוא האדם מחוץ לארץ לארץ ישראל, בלילה הראשונה בבואו אחר הסולם מחליפין נשמתו, וכן בהיפך בנוסעו מארץ ישראל לחוץ לארץ בבואו אחר הסולם. והגם שגדולה מעלות האבות ובודאי אישתנו מכל איש למעליותא, עם כל זה בודאי גם בבחינתם יש הפרש במדריגתם בין חוץ לארץ לארץ ישראל, והשינוי הזאת הוא גם כן בלילה הראשונה. והנה יצחק אבינו בנסעו אפילו מארץ פלשתים לארץ ישראל, הגם שארץ פלשתים גם כן יש בה מבחינת ארץ ישראל, עם כל זה אינו דומה קדושת ארץ ישראל בעצמותה. על כן תיכף כשעלה לבאר שבע ובא אל הסולם, אישתני למעליותא בלילה הראשונה בעת פקודת נשמתו. על כן וירא אליו י"י בלילה ההוא, בכדי שיראה ההפרש בין נבואות ארץ פלשתים לנבואת ארץ ישראל, דבודאי הבין בהתגלות הזאת ענין ההפרש ביתר שאת. והנה יעקב אבינו בעת נסעו מארץ הקודש בכאן, נסע לבאר שבע למקום הסולם, ונפשו יודעת מאד שבלילה הראשונה מחויב להיות איזה שינוי בפקודת נשמתו, והיה מתיירא ומיצר על הדבר, ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, להיזכר זכות יצחק אביו אשר נשתנה למעליותא בלילה בבואו לבאר שבע, והוא מתיירא מן ההיפוך ח"ו. על כן ויאמר אלקים לישראל (הגם שהוא ישראל בתכלית הגדלות וההשגה, עם כל זה אמר לו החזיון) במראות הלילה, (כי מזה פחד שבלילה הראשונה יהיה איזה שינוי, (בראשית מו ג) ויאמר אליו אנכי האל אלקי אביך (שעלה בכאן למדריגה היותר גדולה, בכן גם אתה) אל תירא מרדה מצרים וכו', הבן: