מאור עינים
בפסוק ויבואו עבדי יצחק וגו׳ ואיתא במדרש אין אנו יודעין אם מצאו מים או לא כשהוא אומר מצאנו מים הוי מצאו מים:
מאור עינים
להבין הענין נקדים פסוק (ירמיה ב׳, י״ג) אותי עזבו מקור מים חיים כי הוא השם יתברך הוא המקור שממנו השפעות החיות לכל חי בכל האופנים אין עוד מלבדו וכל הדבוק בו הוא דבוק בשורש החיות אשר לא יכזבו מימיו ובלבד אשר לא יהיה הפסקה מצדו כי אם ח״ו על ידי עונותיו יפסיק את עצמו מהמקור יעדר חיותו ממנו אך מצדו יתברך אין שום הפסק כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ״ט, ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים וגו׳ ומי שחיותו הוא מסטרא אחרא הנקרא בורות נשברים שהם מים מכונסים שנפלו שם ניצוצות החיות בעת השבירה שהם נקראים לטעם זה בורות נשברים שהם מים מכונסים שנפלו שם ניצוצות החיות בעת השבירה שהם נקראים לטעם זה בורות נשברים זה נפסק משורשו העליון ונקרא מפריד אלוף ולכך אבות העולם שהם פתחו צינורות השכל בעולם ולמדו דעת לבאי עולם איך לחפור את עצמו לבחינת באר מים חיים להיות דבוקין בהמקור שמשם שורש חיותו ונקראים תלמידיהם בשם עבדים כמו שאמר הכתוב עבדי יצחק כי עבדות שלהם לבורא יתברך היתה על ידי האבות:
אגרא דכלה
ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק (בראשית כו לב). ב'. דין. ואידך ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקומו ועיניו החלו כהות (שמואל א' ג ב). אמרו רז"ל במדרש שוח"ט (מדרש שמואל פ"ח ח') ויהי ביום ההוא ועלי שכב וכו', מכאן אמרו חכמים כל מי שהוא מעמיד בן רשע או תלמיד רשע, סוף שעיניו כהות. הנה דרשתם נראה דדרשו ממסורה, כמו התם בעלי סיבת כהיות עיניו על שהעמיד בנים שאינם צדיקים, כן הוא בכאן סיבת כהיות עינים דיצחק על שהעמיד בן רשע. ועוד יש לומר דהנה דרשו רז"ל במדרש (ב"ר פנ"ד ד') שאמר הקב"ה לאברהם אתה נתת לאבימלך שבעה כבשות, חייך שהן הורגין מבניך שבעה צדיקים, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו. והנה ודאי יצחק ידע מזה מנבואת אברהם, על כן באותו הפעם שהוצרך גם הוא לכרות עמו ברית, קרא שם הבאר שבעה. וז"ש "ויהי ביום ההוא, היינו ו"י היה ביום ההוא, שידע יצחק שיתענש בבניו על ידי זה, והוא נלמד ממסורה שגם שם בנבואת שמואל על חפני ופנחס, נאמר "ויהי ביום ההוא: