אגרא דכלה
ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י). במדרש (ב"ר פס"ח ז') מבארה של ברכות, שלא יעמוד עלי עשו וכו', ונמצאתי מאבד כל היגיעה שיגעה בי אמי. איני יודע היאך מרומז בתיבת בא"ר שב"ע יגיעת אמו. ונראה דהנה שבע יגיעות נאמר באמו. ותעש אמו מטעמים (בראשית כז יד), א'. ותקח רבקה את בגדי וכו' (בראשית כז טו), ב'. ותלבש את וכו', ג'. ואת עורות וכו' הלבישה על ידיו (בראשית כז טז), ד'. ועל חלקת צוואריו, ה'. ותתן את המטעמים (בראשית כז יז), ו'. ואת הלחם וכו', ז'. על כן מרומז היגיעה בבאר שבע, נ"ל:
באר מים חיים
ויקם ויעבור את הנהר וישם וגו'. אומרו ויקם אין לו פירוש לכאורה. ונראה שהוא על דרך מאמר הכתוב (בראשית כ"ז, י"ז) ויקם שדה עפרון ואמרו חז"ל (שם נ"ח, ח') תקומה היתה לו וכו' כן כאן תקומה היה ליעקב תיכף בצאתו מבית רשע כזה, ועוד כי יצא מבית עבדים כלומר שהיה עבד לעבדים ועתה שנמלט מאתו ודאי תקומה היתה לו, ועוד תקומה היתה לו כי הנה ויעבור את הנהר ואמר הנהר בה"א הידיעה ולכאורה לא נודע איזה נהר עבר ונראה שהוא הנהר שאמר יעקב אחר כך (לקמן ל"ב, י"א) כי במקלי עברתי את הירדן הזה ואמרו חז"ל (לשון רש"י שם ממדרש אגדה) נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. ועל זה אמר שעבר את הנהר הידוע הנזכר במקום אחר ובזה ודאי קימה היתה לו שזכה לעבור את המים ביבשה וראה ישועת ה' עליו ואיך עומד לו בעזרו להחריב הנהר לפניו. ועל כן וישם את פניו הר הגלעד כלומר שלא שם לבו ללכת בנקיקי הסלעים ובמערות בסתר כדי שלא ימצאנו לבן הרשע ואדרבה שם פניו ללכת בהר הגלעד הידוע לכל מקומו ולא נסתר ולא נתחבא כלל כי אחר שראה ישועת ה' עליו בבקיעת הירדן חזק לבו בה' אשר ודאי לא יעזבנו בידי רשע. ואף שכשהלך אל עשו אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו' ופירשוהו חז"ל (שבת ל"ב.) נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והנסים שעשה לי ה' יתברך ונמצא אדרבה שעל ידי הנסים היה מפחד מה' שמא כלו זכויותיו הנה זה לא היה רק בעשו שהיה ירא ממנו מפני שכיבד את הוריו כמה שנים ועוד משום מצות ישיבת ארץ ישראל שהיה בו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ע"ו, ב'), ועוד ששרו גדול מאוד כנודע. מה שאין כן בלבן שהיה מלובן ברשע ולא היה בו אף מצוה אחת על כן לא פחד ולא רעד שיתמעטו זכויותיו נגדו אדרבה כאשר ראה שה' אתו בזה בטח שיעזרו ה' ויפלטו מרשעים ויושיעו כי חסה בו. ועוד אפשר יכוון באומרו וישם את פניו הר הגלעד ולא וילך אל הר וגו' לומר כי שם פניו אל הר הזה לנוח שם מיגיעו לפוש כי לא היה נחפז ללכת כלל והראיה שלבן דבק אותו בהר הזה ואמר הכתוב ראה איך לא נחפז יעקב ללכת. כי הנה,