Chasidut על בראשית 27:36

כה תאמרון לאדוני לעשו (בראשית לב ה). על דרך הפשוט נ"ל, על דרך במדעך מלך אל תקלל (קהלת י כ), כי אזנים לכותל וכמעשה דשמעון בן שטח, ועיין רמב"ן שכתב שבמה שקראו אדוני, היה מראה לו כאלו אין המכירה של הבכורה כלום, וכי הוא נוהג בו כבוד להוציא המשטמה מלבו, עד כאן דבריו. ולפי זה יש לפרש כה אמר עבדך יעקב, הוא פיוס על לקיחת הבכורה, ועם לבן גרתי הוא פיוס על הברכה וכפירוש רש"י, ועל ראשון ראשון. ואמנם לי נראה טעם על אמרו לאדוני לעשו ואפילו שלא בפניו, כי יעקב ודאי היה דובר אמת בלבבו, לכך כיון שההכרח היה שיאמרו בפניו אדוני ושליחו של אדם כמותו, קבל אותו על עצמו לפי שעה בלב לאדון לפי שהוא היה אחיו הגדול, אף שלקח הבכורה, מכל מקום גדולתו לא לקח שהיא מעלה בפני עצמו אף שאיננו בכור, כדי שלא יכחיש הלב מה שבפיו, ואמת היא מדת יעקב שנאמר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, ולכך אמר גם שלא בפניו אדוני כנ"ל. והנה יש ראיה לדבר דאף שלקח יעקב הבכורה, מכל מקום נשאר עשו בגדולתו, דאם לא כן יקלקל הנבואה ורב יעבוד צעיר (בראשית כה כג). והנה עשו הרשע טעה בזה, וחשב שמאחר שמכר הבכורה הוא הצעיר, ואפשר ששמע באיזה פעם מאמו מהנבואה שנאמר לה בעת עיבורה, וזהו אשר צוח הנה את בכורתי לקח (בראשית כז לו), ואם כן ראוי להיות ורב יעבוד צעיר, ועתה לקח ברכתי, והוי תרתי דסתרי כי הבין מה שרצה יצחק לברכו, ובאמת היה הדבר תלוי ברפיון, כי הנבואה נסתמה ויצאה לפועל על ידי ברכות יצחק ונתברר הפירוש, ולכך הוצרך לברכה והבן, והוא על דרך שפירש מהר"ם פאדווה הגמרא (מו"ק דף ט' ע"ב) זילו לגבייהו דלברכוך, ואמרו יהא רעווא דתזרע ולא תחצד. וזה שענה יצחק הן גביר שמתיו לך, שאני כבר הוצאתי הפירוש אל הפועל כדברי מהר"ם הנ"ל, והבן כי הוא נכון.

וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב, כִּי יַעֲקֹב זָכָה לַבְּכוֹרָה, שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה (תיקונים תיקון יד, זהר משפטים קכא:), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״א:י׳): רֵאשִׁית חָכְמָה. וְזֶה בְּחִינַת (בראשית כ״ז:ל״ו): וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, וְתַרְגּוּם אוּנְקֵלוּס: וְחַכְּמַנִי.

גם יתבאר הכתוב בהקדם לדקדק עוד שינוי לשונו מיעקב לישראל הלא דבר הוא, כי הנה נראה בטעם מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ע"ח, ג') לא שיעקר שם יעקב ממקומו כי אם ישראל עיקר ויעקב טפל וכו' מה שאין כן באברהם שהקורא לאברהם אברם עובר בעשה הוא מפני ששם יעקב לשבחו נאמר ולא כמאמר עשו (בראשית כ"ז, ל"ו) הכי קרא שמו יעקב ויעקבני וגו' כי אם שם יעקב נקרא על גודל צדקתו מה שבבטן עקב את אחיו, כלומר שבעודם בבטן כבר חלקו ביניהם נחלת שני עולמות ויעקב בחר לו עולם הבא כמאמר חז"ל (תנא דבי אליהו זוטא י"ט), ועולם הבא הוא הנקרא עקב לפי שבא בעקב וסוף כמאמר חז"ל בלשונם (דברים רבה ג', א') ששאלו ישראל אימתי אתה נותן לנו שכר המצוות ואמר מצוות שאתם עושין וכו' עד ושכרו בעקב אני נותן מנין ממה שקרינו בענין והיה עקב וגו', ולזה שיבח הכתוב את יעקב אשר בעודו בבטן עקב את אחיו כלומר שעשה עם אחיו שיהיה הוא בעקב והיום לעשותן ומחר לקבל שכרן וזה יגיד צדקות גדול ביעקב. אחת, במה שמאס בכל מחמדי ותענוגי עולם הזה מהיות לו חלק בהם ונתנם הכל לעשו. והשנית, גודל האמונה והבטחון שבטח בה' אלהיו שלא יקופח בעולם הבא וקיבל עליו את תחילת יסורי הצדיקים בכל עולם הזה בכדי לקבל שלוה ונחת בעולם הבא והכל בכדי לעשות נחת רוח לבוראו, שלזה ברא עולם הזה ועולם הבא שימאס האדם בתפנוקי עולם הזה וישליכם מנגד וישבר ויכניע כוחי תאות מורשי לבבו בכל עולם הזה בכדי שיקבל על זה שכרו בעולם הבא, וזה הוא הנחת רוח לפניו כשישלם שכרו לידידיו להעניקם מזיו ברכותיו ולענג אותם בתענוגי הנאות מראות זיו שכינתו יתברך אשר עין לא ראתה שאי אפשר כלל להשיג אפס קצהו מגודל טעם עריבות חביבות ידידות חשוקת הזה בעוד האדם על פני האדמה בעולם הזה כי אם אלהים זולתך יעשה למחכה לו.