Chasidut על בראשית 27:40

וכדי ליישב כל זה, נ"ל בהקדים מ"ש מהרי"ט בתשובותיו בזרעו של עשו אינם נחשבין לזרעו, וכן זרעו של לוט, דמשנת מ"ח לאברהם יצא הוא וזרעו וכל הנלוים אליו מכלל בני נח, וכיון דעשו ועמון ומואב נשאו נשים נכריות ולא גיירן, אם כן בנך הבא מן הנכריות אינו קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז ע"א), ולאו בניהם המה, עד כאן (ועיין מ"ש על פי זה בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו לד) ויהי עשו, עיין שם). והנה קודם שניתנה התורה לא נתפרסם תורת ישראל רק ליחידי סגולה מזרעו של אברהם, כאמרם (יומא כ"ח ע"ב) אברהם זקן ויושב בישיבה היה, וכן אמרו עמרם זקן ויושב בישיבה היה במצרים, אבל באומות לא נתפרסם רק הטובים שבהם החזיקו בשבע מצות ודיניהם המקובל להם מנח ובניו, וזה ברור. ונקדים מ"ש הפרשת דרכים (בדרך האתרים דרוש ראשון) על המאמר (ילקו"ש רמז רל"ד) שוטה שבעולם אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, עיין שם. אבל האמת בחוט מתון ומסיק יורה דרכו דלא היה שם אונס, דלא מצינו שהכריחן לעבוד ע"א רק מתוך שיעבוד וטירוף הדעת היה, ונידונים כשוגג דלבם בל עמם, ולפי זה מוכח בפירוש דיצאו מכלל בני נח, דאצל בני נח שוגג כמזיד. והנה במלחמה עמלק דרשו (במדרש תנחומא (בשלח סי' כ"ה) ובמכילתא) ויבא עמלק (שמות יז ח), לפי שבטלו ישראל מדברי תורה, ופירשו המפרשים דהך ויבא עמלק מיותר (ר"ל תיבת ויבא), דהיה די לומר וילחם עמלק עם ישראל ברפידים, דודאי כיון דנלחם שם בא לשם. אלא ויבא, ר"ל שבא בטענה דהוא בן אליפז בן עשו, ובא בטענת והיה כאשר תריד (בראשית כז מ), עד כאן. והנה לפי זה קשה למה נענש, מיהו אם אמרינן דיצאו מכלל בני נח משנת מ"ח לאברהם, אם כן הרי אינו מזרעו של עשו, ומה להם לטענת והיה כאשר תריד וכו', והבן זה.

בשם אדוני אבי מורי ורבי זצוק"ל עם לבן גרתי, פירש רש"י ותרי"ג מצות שמרתי. הודיע לו זאת דרבותינו ז"ל אמרו ששלח לו להגיד ויהי לי שור וחמור, שלא יקנאו בו שלא נתקיים בו הברכות מטל השמים ומשמני הארץ, שזה אינו לא מטל השמים ולא משמני הארץ וכדי שלא יאמר דמהאי טעמא לא נתקיימו מחמת שלא שמר התורה והברכות לא נתנו לו רק על מנת שיקיים התורה כפי' בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כז, מ) והיה כאשר תריד כו', לזה שלח לו שתרי"ג מצות שמרתי ואף על פי כן לא נתקיימו בי הברכות אף על פי ששמרתי התורה אם כן אין לך לנטור שנאה על הברכות וקל להבין:

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר, יאסף אהרן אל עמיו וגו'. ובמשה רבינו כתיב (דברים ל"ד,ו') ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור, הענין בזה כי משה רבינו ע"ה היה כולל הדעת של כל ישראל וכדאיתא בזה"ק (תשא קצ"א:) דאיהו היהודים כללא דיהודאי, שמזה נדחה ניאוף שהוא מצד שנכנס באדם רוח שטות, לכן היה קבורתו מול בית פעור ששם היה מקום השיטים ואיתא במדרש (רבה בלק פרשה כ', כ"א) מעין שיטים של זנות היה, ומשה רבינו שמדתו מתנגדת לזה לא הבין מציאות ניאוף בעולם לכן היתה קבורתו מול בית פעור. ואהרן שהיה איש חסד ומדתו הוא לאהוב שלום ומזה נדחה רציחה מישראל, כי מדתו מדת החסד והשלום מתנגד לרציחה ולא הבין מציאות רציחה בעולם, לכן היה קבורתו על גבול ארץ אדום שמדת אדום הוא רציחה כמו שכתיב (בראשית כ"ז,מ') ועל חרבך תחיה, וכן בזה"ק (בלק קצ"ב:) שהשיב שרו של עשו דהא שלטנו דילי על קטולא איהו כי זה קיומו וחיותו עד עת קץ, ולכן היתה קבורת אהרן על גבול ארץ אדום, כי מאד עמקו מחשבות השי"ת.