ישמח משה
ועוד נראה לפרש בסיגנון זה וקצת באופן אחר. דהנה ידוע דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה, כמ"ש שמפרשין הפסוק (תהלים טז ב) טובתי בל עליך, רק בהמזכה את הרבים כבר אמרו רז"ל (אבות פ"ה מי"א) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, דהיינו דהשי"ת משמרו מן החטא. ועל פי זה פירש בספר משנת חכמים בשם הרב הגאון מבארדוטשוב ז"ל המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"ד) אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. דר"ל אל תפרוש מן הציבור לומר אעבוד לבדי השי"ת בכל לב ונפש, ולמה לי להשגיח על הציבור ולהוכיחן ולהדריכן בדרך ישרה, כי ואל תאמין בעצמך וכו', מה שאין כן כשתזכה את הרבים, דאז השי"ת משמרך מן החטא, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה איתא במסכת סוטה (דף י"א ע"ב) ולא עשו כאשר דבר אליהם מלך מצרים וגו' (שמות א יז), להן מבעיא ליה, אמר ר' יוסי בר חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו, (פירש רש"י [ד"ה אליהן] אליהן משמע על עסקי ביאה לשון ויבא אליה, בראשית כט כג), עד כאן. והנה כבר העידו רז"ל כי האשה אינה בגדר שתעמוד בנסיון בטבע עצמותה, כמו שאמרו (שבת ל"ג ע"ב) נשים דעתן קלות, ר"ל דעתן קלות עליהן ונוחין להתפתות, ומבואר בדברי רז"ל שכל הנשים הן בכלל זה, כמו שמבואר ממעשה דברוריא דביתהו דרבי מאיר (ע"ז דף י"ח ע"א), ודעת לנבון נקל דאם איזה אשה עמדה בנסיון, היא ודאי סייעתא דשמיא מכח איזה זכות. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל, כי כבר כתבנו דתבען לדבר עבירה ולא נתבעו, והוא נסיון גדול שלא להתפתות למלך גדול כמוהו, וזה אין בטבע הנשים, רק היה בסיוע השם עליהם כי קיימו נפשות הרבה בישראל, ואין זכות הרבים גדול מזה, ולכך נתן השי"ת בהם כח וגבורה לעמוד נגד יצרן שלא להתפתות לו, ויתכן דזה שתבען היה אחר שהוכיחן ודבר עמהן, רק שהתורה מרמזת על מה שהיה אחר כך. וכך הוא פירושו, ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים כדברי ר' יוסי בר חנינא, ועל ידי מה יכלו לעמוד בנסיון, לזה אמר ותחיין את הילדים ואין זכות גדול מזה, והיינו (שמות א כ) וייטב אלקים למילדות, שהשי"ת עשה אותן טובים במה שאין בטבע עצמותן כלל, מ"ט וירב העם, ואין, ואין זכות הרבים גדול מזה שהעמידו כל כך נפשות בישראל, ואפילו רקנין שבך מלאים מצות כרימון (ברכות נ"ז ע"א), ועל ידי זה ויעצמו מאד, כי כבר כתבנו כי עצומה נאמר על גבורה, וכבר העידו רז"ל כי הגבורה הגדולה שבגבורות הוא לעמוד נגד יצרו, כמו שאמרו רז"ל (אבות פ"ד מ"א) איזה גבור הכובש את יצרו, ולכך פתח בשולחן ערוך או"ח (סי' א' ס"א) יתגבר כארי, ועיין בט"ז או"ח (סי' א' ס"ק א'). והיינו ועל ידי זה ויעצמו המילדות מאד בכח וגבורה לעמוד נגד יצרן שלא להתפתות למלך גדול כמוהו, אחר כך מפרש הפסוק שכרן בעולם הזה ולעולם הבא עין לא ראתה, השי"ת יזכני להיות מן העובדים אותו בלב שלם אמן.
אגרא דכלה
ראובן בכור ישראל (במדבר כו ה). אומרו שהוא בכור ישראל, וכן בפרשת במדבר (א כ), ומי לא ידע בכל אלה. ואחשוב דהנה ידוע מי שעושה כזאת מה שאירע ליעקב, דהיינו שותה בכוס זה וכו', הלא בני תמורה יקראו הבנים הנולדים ואין להם חלק בקדושה (נדרים כ' ע"ב). והנה גם בכאן קרה כענין הזה שניתנה בכורה ליוסף בכור רחל, כי עליו היתה המחשבה כמבואר בזהר, אבל על כל פנים לא נפגם ראובן מהקדושה, ולמה תהיה כזאת. והנה בודאי הוא שיעקב אנוס היה, אך קשה למה קרה כזאת ליעקב אבינו הלא רגלי חסידיו (ישמור) (שמואל א' ב ט, עיין יומא ל"ח ע"ב), ולמה הזמין הש"י לפניו דבר אשר לא יוכשר בעיני השם. ואחשבה להתבונן במקרא קודש בפרשת ויצא (בראשית כט כג) באומרו ויהי בערב ויקח את לאה וכו' ויבוא אליה. הנה ויבו"א אלי"ה מיותר לגמרי וכן בכל האמהות, כי הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה. והנראה לי דמשמיענו צדקת יעקב שחשש מאוד לרמאות לבן, כמובן באמרו ברחל בתך הקטנה (בראשית כט יח). והנה הגם שהתנה עמו, אף על פי כן לא האמין וחשש לרמאות פן החליפה ויהיה ח"ו שותה בכוס זה וכו', על כן לתקן את זאת מה דאפשר, היה יעקב בסתם מכוין לגוף זאת האשה תהיה מי שתהיה. וז"ש ויבוא אליה דייקא, שלא נתכוין דוקא לרחל רק אליה היינו לגוף הלזה, ואם כן היה ראובן בכור ישראל גם כן ולא רק בכור לאה, רק אף על פי כן להיותו רוצה במחשבתו דוקא ברחל, החזיר השם ית' האבידה לבעליה, אבל לא נדחה ראובן מקדושתו ח"ו כי היה בכור ישראל. וז"ש לו יעקב ראובן בכרי אתה (בראשית מט ג), ולא דוקא בכור לאה. וזה שמשמיענו זאת התורה בכאן בהתייחס ישראל, ובפרט בפרשה הלזו שהש"י חתם שמו על משפחותיהם והעיד עליהם שהם כולם זרע אמת (עיין פסיקתא דר"כ פי"א ו'), ועיין לקמן: