ליקוטי מוהר"ן
וְזֶהוּ עִקָּר נֶחָמוֹתֵינוּ, בְּחִינַת נַחֲמוּ נַחֲמוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַל הַגּוּף נֶאֱמַר (רות ג׳:י״ג): שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, שֶׁהוּא עֵת הַתְּחִיָּה. וְהִנֵּה בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה (בראשית כ״ט:כ״ה) – הַיְנוּ עֶצֶם לוּז הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדָהּ נִתְבַּנֶּה הַגּוּף.
אגרא דכלה
ויהי בבוקר וכו' הלא ברחל עבדת"י עמ"ך וכו' (בראשית כט כה). יקשה דהיה לו לומר ברחל עבדתיך, מה עבדתי עמך. אך הוא שאמר לו בודאי אין אני חייב בדבר, כי כל עבודתי להשי"ת בהיותי עמך כל השנים הללו הם בכוונת זיווגי רחל, על כן אין אני חייב בדבר, רק אתה בעל בחירה רמיתני, כי כבר נודע זיווגי יעקב עם רחל ועם לאה, הכל הוא צורך גבוה כנודע להבאים בסוד י"י, ואם כן יעקב כל כוונתו בעיתים הללו היה על זיווג רחל, ועל כן עבדתי עמך להשי"ת, והבן:
אגרא דכלה
ומקנה רב וכו' (במדבר לב א). סמיכת סיפור המעשה לכאן, ולקשר כל הפרשה בסדר מתאים, נ"ל דהתחלת הפרשה בהפרת נדרים שהוא מרזא דעולם המחשבה, סוד נדר נ' ד"ר, והאב או הבעל מיפר כנודע. ומזה ידע האדם שהוא צלם אלקים, האיך יטהר מחשבתו שלא להרהר בעבירה רק בדביקת הבורא, כי הנה המחשבה עלתה על כולנה, וסיפר אחר כך מפלת מדין כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו כמבואר בפרשת פנחס (במדבר כה יח), ואחר כך סיפר האיך קצף הוא הדעת על פקודי החיל, ובאמת מחשבתם היה לטובה, ועל ידי זה התבוננו הפקודים אשר לאלפי הצבא מהיכן בא הטעות, על כרחך מהרהורי עבירה ועבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), על כן הקריבו את קרבן י"י לכפר על הרהור הלב כמבואר לעיל ולזה הסמיך מעשה דבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, שבאה להם נחלתם מחוץ לגבול ארץ הק', עיין בליקוטי תורה ועיין בעשרה מאמרות, להיות שהיה בהם פגם במחשבה בראשית הווייתם, דהנה בראובן חשב יעקב שהיא רחל והיתה לאה כנודע (בראשית כט כה), וגם בלידת גד לא נתייעצה לאה עם יעקב כמו שנתייעצה רחל (בראשית ל יא), ונתנה לו את זלפה בלא הודע (שם בראשת ל ט), והיה גם כן חסרון במחשבה. (ובחצי שבט מנשה להיות שלקח את אסנת שהיתה בת דינה משכם, והנה שכם מחשבתו לזנות ודינה היתה צדיקת נתפגמה אסנת במקצת, ולקחה יוסף שהיה כולו תמים נשאר הפגם ברביע, ושני שבטים היו ליוסף, וחצי השבט הוא רביעי, על כן חצי שבט מנשה לקח נחלתו מחוץ לארץ הק'), ממילא כל הפרשה מזהרת לאדם איך ישמור מחשבתו שתהיה בטהרה, והבן: