אגרא דכלה
לעם נכרי לא ימשל למכרה "בבגדו בה (שמות כא ח). "בבגדו נמסר במסר"ה תרין, בתרין לישני. רצ"ל דין לשון "בגידה. ואידך ותתפשהו "בבגדו (בראשית לט יב) לשון בגד. בזהר פרשת וישב (ח"א דף ק"צ ע"ב) ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית לט יא), בגין לאשתדלא באורייתא ולמיעבד פקודי דאורייתא, דאיהו מלאכתו דבר נש בהאי עלמא וכו', בעי ליה לבר נש למהוי תקיפא כאריא בכל סטרוי, בגין דלא ישלוט עלוי סט"א וכו', מאי אורחא דיצר הרע כיון דחמי דלית בר נש קאים לקבליה ולאגחא ביה קרבא, מיד ותתפשהו בבגדו כו', בגין דכד שליט יצר הרע עליה דבר נש אתקין ליה וקשיט לבושוי מסלסל בשעריה, הה"ד ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, אתדבק עמי מאן דאיהו זכאה אתתקף לקבליה ואגח ביה קרבא, מאי כתיב ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, עכ"ל. הנך רואה שראשית הבגידה הוא "הבגד, ובפרט מלבושי נכרים (וזה שעמדה לאבותינו בארץ מצרים שלא שינוי את מלבושיהם (ויק"ר פל"ב ה'), מלמד שהיו ישראל מצוינים שם (הגדה של פסח), שהיו מסומנים במלבושיהם וכל רואיהם הכירו שהוא יהודי, על כן היו משומרים שלא היה בהם עריות, ויצאו כעמר נקי אחת היתה ופרסמה הכתוב (שמו"ר פ"א כ"ח)). והנה פריצות בעריות בפרטות נקרא בגידה, כמד"א (מלאכי ב יד) "בגדת באשת נעוריך, עיין בפירוש רש"י ותאמר לאה "בגד (בראשית ל יא). וזה שרמזה המסרה "בבגדו בתרין לישני הא בהא תליא, ותתפשהו בבגדו, לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, הבן הדבר:
אגרא דכלה
ומקנה רב וכו' (במדבר לב א). סמיכת סיפור המעשה לכאן, ולקשר כל הפרשה בסדר מתאים, נ"ל דהתחלת הפרשה בהפרת נדרים שהוא מרזא דעולם המחשבה, סוד נדר נ' ד"ר, והאב או הבעל מיפר כנודע. ומזה ידע האדם שהוא צלם אלקים, האיך יטהר מחשבתו שלא להרהר בעבירה רק בדביקת הבורא, כי הנה המחשבה עלתה על כולנה, וסיפר אחר כך מפלת מדין כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו כמבואר בפרשת פנחס (במדבר כה יח), ואחר כך סיפר האיך קצף הוא הדעת על פקודי החיל, ובאמת מחשבתם היה לטובה, ועל ידי זה התבוננו הפקודים אשר לאלפי הצבא מהיכן בא הטעות, על כרחך מהרהורי עבירה ועבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), על כן הקריבו את קרבן י"י לכפר על הרהור הלב כמבואר לעיל ולזה הסמיך מעשה דבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, שבאה להם נחלתם מחוץ לגבול ארץ הק', עיין בליקוטי תורה ועיין בעשרה מאמרות, להיות שהיה בהם פגם במחשבה בראשית הווייתם, דהנה בראובן חשב יעקב שהיא רחל והיתה לאה כנודע (בראשית כט כה), וגם בלידת גד לא נתייעצה לאה עם יעקב כמו שנתייעצה רחל (בראשית ל יא), ונתנה לו את זלפה בלא הודע (שם בראשת ל ט), והיה גם כן חסרון במחשבה. (ובחצי שבט מנשה להיות שלקח את אסנת שהיתה בת דינה משכם, והנה שכם מחשבתו לזנות ודינה היתה צדיקת נתפגמה אסנת במקצת, ולקחה יוסף שהיה כולו תמים נשאר הפגם ברביע, ושני שבטים היו ליוסף, וחצי השבט הוא רביעי, על כן חצי שבט מנשה לקח נחלתו מחוץ לארץ הק'), ממילא כל הפרשה מזהרת לאדם איך ישמור מחשבתו שתהיה בטהרה, והבן: