אגרא דכלה
הנה העבד שאל היש בית אביך מקום לנו ללין (בראשית כד כג), ורבקה השיבה ללון (בראשית כד כה). ודרשו בו רבותינו (ב"ר פ"ס ו') הוא שאל על לינה אחת, והיא השיבה לינות הרבה. ומה בצע בזה שאמרה לינות הרבה, ובפרט שלא נתהווה כך כי תיכף הלך מאתם. והתבוננת בתרגום אומרו אתר "כשר למבת, וצריך להתבונן למה הוסיף תיבת "כשר. והנראה העבד הנאמן שדלה ומשקה מתורת רבו בודאי קיים כל דברי חז"ל, והנה הישן בכילה שאיש ואשתו דרים בתוכו, עליו נאמר (מיכה ב ט) וכו' (עירובין ס"ג ע"ב). והנה שאל היש מקום כשר ללין, דהיינו שהאשה היא נדה שבדורות הקודמים היו מרחיקין את הנדות מביתם, והיו מייחדין להם חדר בפני עצמו, כמ"ש השל"ה אצל רחל שאמרה ללבן כי דרך נשים לי (בראשית לא לה), והיא השיבה ללון לינות הרבה, כי רוח הקודש נזרקה בה שימות בתואל, ויהי אתר כשר ללינות הרבה, נ"ל:
אגרא דכלה
כי לוא אוכל לקום מפניך (בראשית לא לה). נכתב לו"א מלא ו', שלא כמשפט ל"א בכל מקום. ונראה דהנה בכתבי האר"י ז"ל כתב בתיבה שהיה מן הצורך שיהיה כתוב לשם איזה אות משם הויה, ונחסר האות מפני הטומאה, יורה שנחסר מכאן השראת הקדושה מהדבר הנדבר. ממילא כן הוא בהפוך, כשלא היה מן הצורך לכתוב אות משם הויה בתיבה ההוא, ונכתב ייתור אות משם הויה, הוא מחמת הקדושה. הנה גם בכאן באה ייתור הוא"ו משם הויה, להורות באמרה שלא תוכל לקום מפניו, כי לבן מרכבה לסט"א, והיא הצדיקת שורשה ממחצב הקודש, ואין קדושה נכנעת לפני סט"א. וזה שנרמז בהוספת הוא"ו דקדושה שלא אוכל לקום מפניך מחמת הקדושה אשר בי, ודייקא תוספת וא"ו, להורות שיש בתוכה הארה מוא"ו דקדושה, היינו רוחא דשדי בגווה יעקב בעלה, שהוא מרכבה לתפארת ישראל בחינת ו', נ"ל. ודבר י"י בפיה אמת בסיימה כי דרך נשים לי, רצ"ל מדרך הנשים שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי (סנהדרין כ"ב ע"ב), להיות נשאר בתוכה רוחא דשדי בגווה, הבן: