מי השלוח
אין כאל ישורון. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שיעקב אבינו ע"ה נקרא את אלו שני השמות אל וישורון. כמו דאיתא בש"ס (מגילה י"ח.) מנין שהקב"ה קרא לו יעקב אל שנאמר (בראשית ל"ג,כ') ויקרא לו אל אלוקי ישראל. וכן נקרא ישורון.
(תפארת יוסף שמח"ת ד"ה אין)
(תפארת יוסף שמח"ת ד"ה אין)
באר מים חיים
וכן הוא בזה כי אם לא היו ישראל בנים לקודשא בריך הוא ושכינתא עמוסים מני בטן. והיו בבחינת עבדים המשוררים לפני בורא כל עולמים ברוך הוא לא היה גדול עוונם כל כך במה שהם מנתקים מותרות האהבה שבינם לאביהם. אבל באמת ישראל הם בנים ממש ותגדל מאוד חמת ה' וחרון אפו על העכו"ם במה שהיו מבטלים את ישראל מתורה ומצוות וקוצצים יד בניו מלשורר לפניו. ולזה רמז המשורר באומרו (תהלים ב', א'-ג') למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו וגו'. שכל הגוים מתיצבין על ה' ועל משיחו באומרם ננתקה וגו' כלומר שינתקו חבלי מוסרות האהבה שבין ה' ומשיחו בני ישראל, ונשליכה ממנו עבותימו אלה העבותות האהבה שבינם ולבטל תענוג ונחת רוח ה' מה שמקבל מעבודתם. ואז יושב בשמים ישחק וגו' וידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו וגו' כי הנה ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך וגו'. כלומר כיון שאנחנו בנים ממש והם כקוצצים יד הבן המשורר לפני אביו. ודאי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. ועל כן שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וגו' תרועם בשבט ברזל וגו'. והנה מה שכל ישראל בכלל נקראים בני ישראל הוא הכל עבור הנזכר שנקראו בנים למקום והם בני ישראל ממש ישראל סבא בסוד הכתוב (בראשית ל"ג, כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל כי הקב"ה כביכול קרא עצמו ישראל כנודע. וישראל הם בניו ונקראים בני ישראל. אשר על כן הנה המדינים הרשעים הללו הם באו לכל זה ורצו לנתק ולהפריד קשרי עבותות האהבה ממקומו של עולם ברוך הוא אל ישראל. והפקירו בנותיהן לזנות עמהם והקב"ה שונא זימה הוא ועל ידי זה ישליכום מעל פניו ויהיו ככל הגוים בית ישראל. וסברו שיהיו כקוצץ יד המשורר לפני המלך שכשבטל הדבר בטל אהבה. ולזה אמר הקב"ה אל משה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים כלומר כיון שהם בני ישראל בנים אמיתיים למקום והנוגע בהם כנוגע בבבת עינו כביכול ברוך הוא וברוך שמו כמאמר הכתוב (זכריה ב', י"ב). ונקמתם נקמתי הוא כי כיוונו לבטל תענוג השעשוע הנחמד ונעים חביב לפני מבני. כמאמר הכתוב (דברים ל"ב, ל"ה) לי נקם ושלם. כלומר הנקמה שלי הוא כי המה באו על ה' ועל משיחו לבטל תענוג ורצון המלך ולהשמיד את בניו מפניו. ולזה אמר הכתוב (תהלים צ"ד, א') אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו'. שתי נקמות נקמת ה' ונקמת ישראל, והכל אחד. כי מה שאל נקמות מופיע לנקום נקמת עמו, הנה אל נקמות ה' הוא. כי מה שרוצים לעשות לישראל, כביכול אליו הם נושאים עין לבטל ח"ו תענוגי שעשועיו. ולזה אמר כאן נקום נקמת בני ישראל כי נקמת הם שתי נקמות על שם בני ישראל שהם עם ישראל הנקראים בנים לקודשא בריך הוא וישראל סבא. וכוללם יחד בנקם הראשון שהוא אחד כי שניהם אחד הם נקמת ה' מה שבאו על ה' ועל משיחו כאמור. ועל כן אמר משה נקמת ה' לבד.
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶהוּ בְּחִינַת אֵל הֲוָיָה בִּיצִירָה, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת אֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת (במדבר כג): לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב; שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יח): מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹקֵי וְכוּ'; כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶה הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, תָּלוּי בְּפַרְנָסָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל.