Chasidut על בראשית 34:21

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה וגו' כל הפרשה, והנה הרבה יש לדקדק בפסוק זה וכמה קושיות יש בהם ולא נציגם לאהבת הקיצור ונבאר פירושינו מה שנראה לנו ומתוכו יובן מה שהיה ראוי לדקדק ולהקשות. והוא כי הנה כתב הרמב"ם ז"ל (בהלכות מלכים פרק ט' הלכה א') וזה לשונו: על ששה דברים נצטוה אדם הראשון על עבודה זרה וכו' עד ועל הגזל וכו'. ובהלכה ט' שם כתב וזה לשונו: בן נח חייב על הגזל וכו' אחד הגוזל ואחד הגונב ממון או גונב נפש וכו'. ובפרק י' שם הלכה א' כתב וזה לשונו: בן נח ששגג באחת ממצוותיו פטור מכלום וכו' במה דברים אמורים שעבר בלא כוונה כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה וכו' אבל אם ידע שהיא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו כו' הרי זה נהרג מפני שהיה לו ללמוד ולא למד. והנה רש"י ז"ל פירש בפסוק (בראשית ל"ד, כ"א) את בנותם נקח לנו לנשים ואת בנותינו ניתן להם, כלומר את בנותם אנו לוקחין מאתם בחזקה מאשר נבחר לנו ואת בנותינו ניתן להם את אשר יהיה ברצונינו, ולזה אמר הכתוב וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה פירוש לקחה בחזקה שלא ברצונה כי אם ברצונו כי היא ודאי לא רצתה בו וכן אמרו חז"ל (ילקוט רמז פ"ח) מפורש ויקח את שרה שלקחה בחזקה והוא מדיוק הזה. ועל כן,

ועוד בה שלישית שיש עוד בחינה אחרת אשר ניכר שם ה' ונתגדל בעולם על ידי זה, והוא אשר לפעמים ה' הטוב והמיטיב מקים מעפר דל ומאשפות ירים אביון ונותן תליות ראש לאדם השפל בעיני הבריות, ולהיות שהוא צדיק לפני ה' לוקח אותו מאחרי הצאן לרעות בעמו ולמשול בעמים רבים, ומפאר אותו בתפארת גדולה ועטרת ישועה להיות הכל יראים ממנו ויראו לגשת אליו ולא יוכלו להרע לו וליגע בגופו וממונו, וחן נותן לו אלהים בעיני הבריות עד אשר כל רואיו יכירו כי הוא זרע ברך ה' והכל מפארים ומשבחים על ידי זה למלך הכבוד אשר הרים ראשו על הכל להיות חפץ בו המלך, לומר ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם. וכדמיון מלך שנותן לאחד משריו ענין שררות וגדולה לקרותו בשם שר פלוני ופלוני, אף שאין בשר הלזה שום שינוי בגופו או בעשרו והכל כמו קודם מכל מקום נתגדל שמו בכל מדינות המלך והכל יראים ממנו ואוהבים אותו כי יודעים אשר המלך חפץ ביקרו והוא בחינת ודרגת יעקב אבינו ע"ה מדת התפארת שנטה הקב"ה מִחֵינוֹ עליו עד אשר היה יראתו על העולם וְחֵינוֹ פרוס על כל רואיו, וכשפגעו אליפז בן עשו במצות אביו להורגו נשא חן בעיניו והלך לו, ואחר כך הלך עשו אחיו לקראתו בד' מאות איש, וכראותו, וישק לו ואמרו חז"ל (בראשית רבה ע"ח, ט') שנשקו בכל לבו, ואחר כך רדף לבן אחריו ורצה לאבדו מכל וכל כאומרו (דברים כ"ו, ה') ארמי אובד אבי, וביקש לעקור את הכל ולא נתנו ה' להרע עמדו והזהירו (בראשית ל"ד, כ"א) השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, והכל מצד שהפריס הקב"ה חן על פניו בעיני כל רואיו לישא לו פנים באהבה ולירא ממנו. וגם בעודו בבית חמיו הרשע תיפח רוחו ונפשו, כמה וכמה פעמים היה רוצה לעשות לו רע ולא היה יכול מפני שמצא חן בעיני המקום ולא יוכל להרע עמדו ונתקיים בו (על פי דברים כ"ח, י') והיה כי יראו כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך, ובבחינה זו נתגדל שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בעולמו לומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם שכך עושה להחפצים בו להרים איש עני ואביון ונכאה לבב להיות מפואר ונתגדל בעין כל בריה.

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה (בראשית מח ח), ויאמר יוסף אל אביו בני הם וגו' ויאמר קחם נא אלי ואברכם (בראשית מח ט). בהקדים (איוב כח י) וכל יקר ראתה עינו, זה רבי עקיבא שראתה עינו מה שלא ראה עינו של משה (במ"ר פי"ט ו'). כבר ידוע מה שפירש שם המפרש לעשרה מאמרות, על פי אמרם במסכת ברכות (דף ז'.) וראית את אחורי (שמות לג כג), מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין, עד כאן. ועל פי שדרשו במסכת מגילה (דף ט"ז:) ויקר (אסתר ח טז) זה תפילין, עיין שם. והנה לבאר זה מה זה שנראה למשה רבינו רבן של כל הנביאים רק הקשר, ולרבי עקיבא כל התפילין, ובעזר"ה פלאות אגיד, בהקדים לפרש אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד (מנחה לשבת). כדי להבין ההמשך, וגם הכפל כיון דאמר מי כעמך ישראל, ר"ל דאין דומה להם, אם כן ממילא דהרי הם אחד, והבן. והנ"ל על פי המבואר בעיר בנימין במסכת סוטה בסי' רנ"ב, דאפרים ומנשה באו מאסנת, שהיא בת דינה משכם כמבואר בתרגום יונתן, והם כשרים דקיימא לן (יבמות כ"ג ע"א) נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. והנה הראיה לכשרותה משמו אחד, דר"ל מספר י"ג י"ב צירופים עם הכולל, וכמ"ש שם בשם מו"ה בצלאל זצוק"ל, לזה כאשר חשש עקב ואמר שמא יש פסול במטתי (פסחים נ"ו ע"א), מטעם הנ"ל כי אפרים ומנשה באו מאסנת. השיבו אותו בניו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו ד), שהוא מספר י"ג, להורות שבניו הם מספר ה' אחד ושמו אחד, שהוא י"ב צירופים ועם הכולל הוה להו י"ג, כך הם בני יעקב שהם י"ג עם אפרים ומנשה, ואם כן על כרחך גם הם בכלל שבטי ישורון, עד כאן. ועל פי זה יתבאר אתה אחד בתכלית האחדות, ושמך אחד היינו במספר י"ג כנ"ל, ומזה יובן ומי כעמך ישראל גוי אחד, היינו שכל הי"ג שבטים במספר אחד הם בגדר ומי כעמך, והבן זה. ועיין עוד שם במ"ש בספר עיר בנימין הנ"ל על רבי עקיבא שנולד מגוי הבא על בת ישראל. ולכך הוצרך לזכך חומרו הטהור מטומאה, ולכך כאשר הוציאו לרבי עקיבא וסרקו את בשרו במסרק של ברזל, היה מאריך באחד (ברכות ס"א ע"ב), ר"ל לכוין הי"ג צירופים, ואף על פי כן היה מקבל היסורים באהבה, אף שהיה מקום להרהר אחר מדותיו אחרי כי ה' אחד י"ג צירופים, אם כן על כרחך גם אפרים ומנשה בכלל המספר והמנין כמובן, וצריך לומר דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, אם כן גם רבי עקיבא טהור כמותם, מכל מקום הצדיק עליו את הדין והיה מקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, ואמרו לו תלמידיו עד כאן, ר"ל דכיון דדנין גופך, שמע מינה שהולד פגום אם כן מה אתה מכוין באחד וכו', יצא בת קול ואמר אשריך רבי עקיבא שגופך טהור, ולכך יצאה נשמתך באחד להורות כי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, כי הלא גם שבטי יה הם מספר אחד, והוה להו אפרים ומנשה בכלל שהם גם כן מגוי הבא על בת ישראל וכמוהם כמוך, עד כאן דבריו עיין שם. ויש להוסיף נופך, דאלו לאו הראיה מאחד, לא היה מועיל זיכוך, דממזר כשם שהוא בלא יבא בקהל שלמטה (דברים כג ג), כן למעלה בנקודה הפנימית מרכז הגלגל כללות ישראל, והבן זה. רק הואיל וכשר הוא, ורק פגימה קצת יש, מועיל הזיכוך. וזה שאמר רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער וכו' שיבא לידי דייקא לתקן הפגימה, ואדרבה בזה מקיים הי"ג צירופים ודו"ק, לכך נאמר אשריך שיצאה נשמתך באחד, והבן. והנה להבין זה האיך הוסר הפגימה ממנשה ואפרים ומכל ישראל שנתערבו ונתחתנו בהם במשך כמה דורות. אך כבר ביררתי בדרושים, דראש הדור שהוא שורש האילן מושך כל הענפים אליו, ואם כן רבי עקיבא משך כל ישראל אליו ונזדככו הכל (עיין מו"ק כ"א ע"ב), וקודם שבא רבי עקיבא היו דבקים זה בזה, כמבואר במדרש (ויק"ר ל' י"ב) על הפסוק (עמוס ט ו) ואגודתו על ארץ יסדה, ויתכן דעד דורו של רבי עקיבא היה הרוב שלא נתערב מזרע אפרים ומנשה, אם כן המיעוט נגרר אחר הרוב ולא היה מזיק הפגימה מועטת, מה שאין כן אז שכבר נתרבו הדורות, והיה גלוי לפניו ית"ש שכבר בהן הרוב תערובות ממנשה ואפרים, לכך אז נבחר רבי עקיבא להזיכוך ואז נזדככו כולם, והבן. והנה איתא (במסכת ברכות דף וא"ו) תפילין דמרי עלמא מאי כתיב בהו ומי כעמך (שמואל ב' ז כג), והנה קודם שבא רבי עקיבא, לא היה כל המספר אחד בגדר זה שיתפאר בהן. שהרי בשנים היה קצת פגימה, רק אצל יוצר בראשית שאין נופל תחת הזמן ואשר עתיד להיות כבר היה, אבל באדם שנופל תחת הזמן לא היה אז רק הדבקות, לכך לא השיג משה רק הקשר של תפילין, היינו הדבקות זה בזה לפי בחינתו לפי מה שהוא אדם, והיינו ופני כביכול, ששם נאמר שכל המספר אחד הם גדר מי כעמך, לא יראה אינו מושג אז, אבל רבי עקיבא בעת קבלת היסורים קודם שיצא נפשו שאז נזדככו כל ישראל, כל יקר ראתה עינו שהשיג כל התפילין, והוא פלאי פלאות בעזר הבורא ית'. ועל פי זה תבין דברי חכמים וחדותם במסכת פסחים (דף נ"ו ע"א), ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט א), ביקש לגלות לבניו קץ הימין וגו', אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי, אמרו לו בניו שמע ישראל וכו', מיד פתח אותו הזקן וענה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרו רבנן אנן היכי נעבד, נאמריה לא אמרו משה, לא נאמריה אמרו יעקב, התקינו שיהיו אומרים בחשאי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה וכו'. וכבר תמהו כיון דאמרו יעקב, מ"ט באמת לא אמרו משה. וגם אין המשל דומה לנמשל, דכאן מה צער יש לה אם לא תאמר, ומה גנאי יש לה אם תאמר. ונ"ל דהוא הדבר אשר דברנו, דיעקב חשש לבני אסנת, והשיבו שמע ישראל כדברי הרב מוהר"ר בצלאל, ומה שאמר כשם שאין בלבך אלא אחד, נ"ל כונתו דאף שיש קצת פגימה, מכל מקום כיון שאין לכלנו אלא לב אחד לאבינו שבשמים, נאגדים אלו עם אלו כמ"ש ואגודתו על ארץ יסדה, ולזה ענה אותו הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ר"ל שהשיג וידע דקודם שיתערבו ברוב, המיעוט נטפל לו, ואחר שיתערבו ברובם יהיה הזיכוך, לכך אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דשמו ית' המורה על גדולתו ומלכותו, ויש בו בצירופיו עם הכולל שהוא דוגמתם ושורשם ית' לעולם ועד, בין קודם בין אחר כך כי תמיד לא יחסר המזג. אבל משה לא אמרו באורייתא, כי הכל מפי הגבורה נאמר, כי כל האומר שכל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק אחד שלא אמרו אלא משה מפי עצמו, אין לו חלק לעולם הבא כמבואר במסכת סנהדרין (דף צ"ט ע"א), אם כן הוא ית"ש אין נופל תחת הזמן, ואשר עתיד להיות כבר היה ואין שינוי, וגם התורה לא רצתה לגלות כלל דהיה קצת פגימה, כמו שלא נזכר בתורה באסנת מקור מחצבה. והנה כבר אמרו למאן דאמר מקושש זה צלפחד, התורה כיסה ואתה מגלה (שבת דף צ"ו ע"ב), והיינו דאמרו רז"ל נאמריה, לא אמרו משה, ר"ל דלא אמרו באורייתא ולא נזכר כלל מהפגימה, והיינו נאמריה יש גנאי, לא נאמריה אמרה יעקב, והיינו לא תאמר יש לה צער, כי יש ח"ו עידור כבוד לומר כי שמו אחד דוגמתם ולא נרמז התיקון, לכן התקינו שיהיו קורים אותו בחשאי, והוא פלא בס"ד. ועל פי זה יתבאר הפסוקים וירא ישראל את בני יוסף וגו', על פי המבואר בכתבי האר"י זצוק"ל כי לא יתכן להוציא בלעו מפיו, אם לא על ידי אתר פגום כנודע והדברים עתיקין, וידוע הרמז שנתן האר"י בפסוק (בראשית לד כא) הנה כו' ר'ח'ב'ת' ידים לפניכם, והנה יעקב ראה אותן גדולים וקצת פגימה, לכך תמה ואמר מי אלה, ועל זה השיב בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ר"ל על ידי זה דיקא נתנם לי כנ"ל, וגם כמו שדרשו רז"ל (מסכת כלה פ"ג) שהראה לו שטר אירוסין וכתובה, להורות כי אין הפגימה מאתו כי לא עבר ח"ו על מימרא דרחמנא. והנה ראה יעקב שמכל מקום צריכים מיצועים, וידוע כי הכל בהדרגה כי הדם משכן להנפש, ונפש לרוח, ורוח לנשמה, ולא יתכן השראת נשמה אל הנפש וכל שכן אל הדם בלבד, וכן הכל גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, לכך היו צריכין תחלה להתקשר ביוסף צדיק יסוד עולם, ועל ידו נתקשר ביעקב ישראל סבא כללא דכלהו לקבל ברכתא. והיינו ויאמר קחם נא אלי ואברכם, ר"ל שאתה תקחם אלי כנ"ל, ועל ידי כן אברכם, כנ"ל נכון בס"ד.