באר מים חיים
ובזה אפשר לבאר מאמר חז"ל (בילקוט תרי עשר רמז תקי"ו בשם הפסיקתא) על פסוק (בראשית ל"ז, כ"ט) וישב ראובן אל הבור רבי ברכיה אומר אמר לו הקב"ה אתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך בא ופותח בתשובה תחילה שנאמר (הושע י"ד, ב') שובה ישראל וגו'. ורבים ראוהו כן תמהו שאין לו פירוש מתחילתו ועד סופו. כי מה שאמר ראובן פתח בתשובה תחילה הלא נודע מאמרם ז"ל (עירובין י"ח:) שאדם הראשון עשה תשובה וכן קין עשה תשובה כמאמר חז"ל (בראשית רבה כ"ב, י"ג). ומה שאמר בן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה יפלא ביותר כי על התשובה מראש הבטיחנו וכמה פעמים הזהיר בתורה על התשובה והיא מצות עשה נימנית ברמ"ח מצוות עשה כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות תשובה הלכה א') מהא דכתיב (במדבר ה', ו') איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו וגו' ונאמר (דברים ל', ב'-י') ושבת עד ה' אלהיך וגו' עד כי תשוב אל ה' אלהיך וגו'. ואכן כי חז"ל דקדקו מהא דכתיב וישב ראובן אל הבור שמלת אל הבור לכאורה מיותר והיה די לומר וישב ראובן וירא והנה אין יוסף בבור אם לא שבא לרמז לדברינו כי כאשר עסק ראובן בשקו ותעניתו על בלבול יצועי אביו כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ד, י"ט) בפסוק הזה נאמר וישב ראובן אל הבור פירוש ששב עד הבור הראשון שכרה אדם בחטאו בירא עמיקתא שנפל שמה שור או חמור המה הנשמות הקדושות המכונים על שם בכור שורו הדר לו (דברים ל"ג, י"ז) או יששכר חמור גרם וגו' (בראשית מ"ט, י"ג) שבעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו האי כסופא דנשמתין שנכספין לראות פני אביהם שבשמים צריך הוא להשיב לבעליו והמת יהיה לו לניזק כמאמר חז"ל (בבא קמא י':) כי נשמות העשוקין בקליפה נקראים בבחינת מתים (ועיין בכוונת מחיה מתים) ובעל הבור מי שגרם להפילן בבור רק שמים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו המורה על בחינת הקליפות והגבורות הקשות כי בור הוא גימטריא ר"ח המורה על הגבורה בסוד ח"ר מחרון אף ח"ו והוא מספר יצחק כידוע, עליו מוטל לשלם להיות כסף ישיב לבעליו. והמת יהיה לו לניזק לקבץ נדחים להשיבם אל חיק אביהם (רק הבעלים מטפלין וכו' כי הכל נעשה בעזר אלוה ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו כמאמר חז"ל (קידושין ל':) והבן) ודוגמת זה היה חטא השבטים שהפילו את יוסף אל הבור ונפל שמה שור כי יוסף נקרא שור בבחינת בכור שורו וגו'. ולזה ראובן כאשר עסק בשקו ותעניתו על חטא בלבול יצועי עלה, נתן לב להשיב את אשמו בראשו. ושב אל הבור הוא הבור הראשון לתקן חטא נשמתו מה שפגמה בעת חטא אדם הראשון שנפלה לבור הקליפות המלאה נחשים וכו' ומאז ועד עתה נתקן הכל כי הוא הגורם מה שבא עתה לחטוא לחלל יצועי אביו. ועל כן ראה מעשה ונזכר הלכה שצריך להעלות את יוסף מן הבור כי הכל חטא אחד הוא. וכשראה והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא. כי אי אפשר לבוא בתשובה לפני בורא עולמים ברוך הוא אם לא אעלה את יוסף מן הבור לתקן בזה כל החטאים עד בירא עמיקתא שכריתי בימי אדם הראשון. ועל כן אמר לו הקב"ה אתה פתחת בתשובה תחילה, פירוש לשוב עד תחילת החטא הגורם לכל החטאים חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה שנאמר שובה ישראל וגו' כי אל זה כיוון הושע שעל כן אמר כי כשלת בעווניך, כלומר שעל ידי עווניך מאז, נכשלת אתה עוד ועוד וצריך לשוב על הכל. ולזה אמר שובה וגו' עד ה' אלהיך פירוש עד אותו החטא שנאמר בו ה' אלהים והוא חטא האדם שנאמר (בראשית ב', ט"ו) ויצו ה' אלהים על האדם וגו' ועד שם צריך אתה לשוב כי כשלת בעווניך כאמור שעל ידי אותו העוון נכשלת גם עתה. ועל כן (הושע י"ד, ג') אמרו עליו כל תשא עוון, פירוש להתפלל לפני ה' שיכפר גם החטא שנשא והביא עתה את העוון ובזה וקח טוב שתבטל כל הרע מעליך מתחילה ועד סוף ותקח רק הטוב כאמור.
ישמח משה
במדרש רבה (ב"ר צ"ח ד) בפסוק (בראשית מט ד) א"ז חיללת וגו'), אמר יעקב לראובן אני איני מרחקך ואיני מקרבך, אלא הריני תולה אותך ברפיון עד שיבא משה שנאמר בו (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלקים, ומה שדעתו רואה לעשות כך יעשה, כיון שבא משה התחיל לקרבו, שנאמר (דברים לג ו) יחי ראובן וגו'. ועיין בספר סמא דחיי (דרוש ב') מה שתמה על זה. וגם לבאר מדרש תמוה עוד (ב"ר פ"ד י"ט) בפסוק (בראשית לז כט) וישב ראובן אל הבור, אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה וכו'. עיין שם בספר הנ"ל שהביא המדרש הנ"ל, ומה שפירש בו. והנ"ל בזה בהקדים לפרש הפסוק (דברים כא י) כי תצא למלחמה על אויבך וגו' ושבית שביו. והנה פירשתי בו בכמה אופנים, וכעת לחדש באתי, בהקדים לפרש הע' של תמניא אפין (תהלים קיט קכא-קכח), והפסוק (תהלים קיט קסח) שמרתי פקודך ועדותך כי כל דרכי נגדך. על פי מ"ש האלשיך בפסוק (שמואל א' כד ה) ויך לב דוד אותו וגו' (שמואל א' כד ו) ויאמר חלילה לי וגו'. ותורף דבריו שם. כי דוד היה מסופק אם האמת בפי אנשיו המסיתים אותו להרוג את שאול, באמרם כי מאת ה' היתה נסבה להשיג את שאול במערה, והותר לו דמו מפסוק (שמות כב א) אם במחתרת ימצא הגנב, שלמדנו משם הבא להרגך השכם להורגו (יומא פ"ה ע"ב). או שמא לא דברה התורה רק נגד סתם בני אדם, אבל לא נגד משיח ה', ובפרט כי נתגדל אצלו מפתו אכל ומיינו שתה. מה עשה דוד רצה לנסות אם כך היה רצונו ית"ש כדבריהם, (שמואל א' כד ד) ויקם ויכרות וגו', לומר אם בהכרתת הכנף לבד יהיה לבי נוקף על שולחי יד במשיח ה', מכל שכן שרעה בעיני ה' ליגע בעצמו ובשרו, ואם אין לבי נופקי אדע כי מן ה' היה זה, כי זה דרכו ית' על ידי התעוררות לזה לבלתי הביא תקלה על ידי הצדיק, והנה בכרתו ויך לב דוד וגו' שהיה לבו נוקפו, אז אמר לאנשיו חלילה לי מה' וגו', וזה אמר לאדוני, ר"ל שהייתי מאוכלי שלחנו, ועוד למשיח ה', עיין שם.
אגרא דכלה
וישב ראובן אל הבור וכו' (בראשית לז כט). מתרגם ותב ראובן ארום לא הוה עמהון למסעוד דהוה יתיב בצומא וכו'. דייקא וישב ראובן וכו', משמע שלא היה בשעת מעשה, והכתוב לא פירש היכן הלך, על כרחך נשמע הדבר מן מה דכתיב (בראשית לז כה) וישבו לאכול לחם, ומהו הצורך להשמיענו שישבו לאכול וכו', על כן משמיענו שזאת היתה הסיבה שלא היה שם, כי הלך מאתם כשישבו לאכול, כי היה מתענה והוא מהלכות דרך ארץ שלא יהיה המתענה יושב בין האוכלים: